בניהו על שבת קח.

מִנַּיִן שֶׁאֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין אֶלָּא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה. הדקדוק כאן ידוע, למה לא שאלו אלא רק בשלשה אלה הרחוקים זה מזה? ונראה לי בס"ד, דלעולם קַרְנָא היה יודע תשובות לשאלות אלו, ורצה שהוא ישיב כדי לקנטרו ח"ו, ושאלה הראשונה שאלו כדי שישיב מן המותר, ובזה כיון לקנטרו על ירידתו מן הארץ לחוץ לארץ והוא, כי ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל, עור כנגד עשיה, ובשר כנגד יצירה, וגידין כנגד בריאה, ועצמות כנגד אצילות, וכנזכר בעץ חיים. ולפי זה, הארץ שהיא קרקע עולם תתכנה בשם 'עוֹר' כי היא סוף העשיה, ולכן בנין המקומות הנעשה עליה נקרא בשם 'עִיר' וכמו שנאמר ' הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר' (בראשית יא, ד) והיינו עִיר לשון עוֹר, ולכן ארז"ל (בבא בתרא קנח:) על פסוק 'כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר הֳ' מִירוּשָׁלָ‍ִם' (ישעיה ב, ג), דאויר ארץ ישראל מחכים, מפני כי קדוש וטהור הוא, אך חוץ לארץ שהיא ארץ העמים אוירה טמא. ולכן לפי האמור שהארץ התחתונה של עולם הזה נקראת 'עוֹר' שהיא בחינת עוֹר, ראוי שתהיה ארץ ישראל נקראת עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה , וחוץ לארץ עוֹר בְּהֵמָה טְמֵאָה. ולכן אֵין כּוֹתְבִין תְּפִלִּין שהוא סוד תורה אֶלָּא עַל גַּבֵּי עוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, דִּכְתִיב ' לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת הֳ' בְּפִיךָ' (שמות יג, ט) מִן הַמֻּתָּר בְּפִיךָ, לרמוז כי עיקר השגת התורה הוא בארץ ישראל, וכמו שנאמר רז"ל (בראשית רבה פ"א) על 'פסוק וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב' (בראשית ב, יב) 'אין תורה כתורת ארץ ישראל' ולזה אומר ' לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת הֳ' בְּפִיךָ' רוצה לומר בארץ ישראל שהיא כנגד מין הַמֻּתָּר בְּפִיךָ, וכיון לקנטרו בזה לומר לו 'למה עזבת תורה של ארץ ישראל ובאת לבבל?' וחזר ושאל לו דין בענין הנדה, מִנַּיִן לְדָם שֶׁהוּא אָדֹם? כונתו בזה לנחמו על תוקף הצער של היסורין שיש לו בחולי הבטן, כי כמו דעל דם הנדה שיש לאשה נאמר (כתובות י:) 'כל אשה שדמיה מרובים בניה מרובים' שנמצא רבוי הדין שהוא דם הנדה הוא לטובה, כן רבוי היסורין שהם דין הוא לטובה, כי כל מי שיש לו יסורין מרובין שכר מצותיו גם כן יהיה מרובה. וחזר ושאל מִנַּיִן לְמִילָה שֶׁבְּאוֹתוֹ מָקוֹם? ששאלו בדין המילה שהיא באות ברית קודש, דרמז לו הנס שעשו לו מן השמים שיעלו ויגבהו מי הנהר להיות כותל ומחיצה כנגד בני אדם שלא יראו פירועו, הוא בעבור כבוד אבר ברית קודש ששם היא מצות המילה שלא יהיה נראה לעיני בני אדם, שצריך להיות אבר זה צנוע נמצא שרמז לו בשאלות אלו על עניינים שהיו לו באותו שעה.

יְהֵא רַעֲוָא דְּתֵיפּוּק לֵיהּ קַרְנָא בְּעֵינֵיהּ. הא דקללו בכך, ולא דנו לכף זכות, מפני שראה שאמר לו 'וְאֵימָא לִבּוֹ' ואיך יאמר כן, וכי היתכן שיקרעו בטנו וימולו ערלת לבו?! ואם כן דברים אלו בלאו הכי לא ניתנו ליאמר, ובודאי כונתו לקנטר ולצחוק בשאלות אלו ששאל ממנו.