בניהו על פסחים סו:

כָּל הַמִּתְיַהֵר, אִם חָכָם הוּא, חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ. נראה דנרמז זה באותיות חָכְמָה שהוא כֹּחַ מָה, כי הענוה מכונית בשם מה כמו שאמר משה רבינו ע"ה 'וְנַחְנוּ מָה' (שמות טז, ז) ונרמז באותיות חָכְמָה, לומר שהיא תלויה בכח מה, דאם יש ענוה יש חכמה ! ואם אין ענוה אין חכמה !

כָּל אָדָם שֶׁכּוֹעֵס, אֲפִלּוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה מִן הַשָּׁמַיִם, מוֹרִידִין אוֹתוֹ. מְנָא לָן? מֵאֱלִיאָב. הדבר הזה יפלא, וכי היתכן לחשוב דתחלה נתנה המלכות לאליאב, ומחמת שהיה כעסן ניטלה ממנו ונתנה לדוד, והלא בודאי דוד המלך ע"ה זכה במלכות מששת ימי בראשית מצד בחינתו ושרשו? ונראה לי בס"ד האי 'גְּדֻלָּה' לאו על עצם המלכות קאי, אלא על חשיבות אחרת דשייכה למלכות, והיינו כי אליאב היה לו מראה הידור וגובה קומה עד שכל רואיו יאמרו ראוי זה למלכות, וכאשר אמר שמואל המלך ע"ה כשראהו 'אַךְ נֶגֶד הֳ' מְשִׁיחוֹ' (שמואל א' טז, ו) שלא אמר זהו המלך שבחר בו השי"ת! אלא אמר ראוי למלכות מצד תוארו והדרו וקומתו, ואפילו אחר שנמשח דוד המלך ע"ה כל הרואה את אליאב נותן לו שבח זה שאומר ראוי והגון זה למלכות, ורק אחר שנתכעס ניטל שבח זה שלו מפיהם של בני אדם, כי מן השמים היתה זאת לבלתי ישבחו אותו בכך לומר ראוי זה למלכות, אבל שמואל מעת שאמר לו השי"ת אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ וכו' פסק שבח זה מפומיה. ולפי זה מה שאמר כאן אֲפִלּוּ פּוֹסְקִין לוֹ גְּדֻלָּה מוֹרִידִין אוֹתוֹ , מדבר בכהאי גונא, שעשה אותו הקב"ה בריה נאה שכל הרואהו אומר ראוי זה למלכות ובודאי שבח זה הוא בכלל הגדולה, שיש גדולה לאדם המשבחין אותו בכח, ונמצא כאן אף על פי שבראו הקב"ה בהידור שראוי לשבחו בכך, וכבר התחילו הבריות לשבחו עם כל זה אחר שנתכעס פסק שבח זה מפומייהו, והתחיל משמואל המלך ע"ה שציוה השי"ת אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וכו'.