בניהו על פסחים סח.

אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא, כָּךְ כְּשֶׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה. הדמיון בזה דהכתוב אומר (ירמיה ל, יז) ' וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ ' הא כיצד? מעשה באדם אחד שהיה דחוק ביותר וחורש בפרתו בשדה, ונפחתה הקרקע תחת רגלי פרתו וירדה בפחת ונשברו רגליה, התחיל לבכות כי עתה במה יחרוש ויתפרנס דְאֵין לְאֵל יָדוֹ! ובא להוציא רגלי פרתו מן הפחת, וימצא בתוך כלי מלא דנרי זהב, וישמח מאד ויאמר נשברה רגלי פרתי לטובתי! נמצא המכה עצמה נעשית לו רפואה הוי ' וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ '. מעשה באחד שראה אניה גדולה מפרשת למדינת הים, רץ לביתו להביא סחורתו לירד בה למדינת הים, וקודם שהגיע לאניה נכנס מסמר ברגלו, ולא היה יכול לזוז ממקומו, ומה דבני ובני פרשה האניה והלכה לה, התחיל לבכות ולצעוק על רוע מזלו כי לא יש אניה אחרת מפרשת למדינת הים עד שנה האחרת, ונשארה סחורתו מוטלת לפניו! ולאחר שלשה ימים נודע שטבעה אותה אניה בים, התחיל לשורר ולשמוח על טוב מזלו, והיה נוטל אותו מסמר שנכנס ברגלו, ומנשקו כי על ידו ניצול הוא וממונו, נמצא מכתו היתה סיבה לרפואתו, הוי ' וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ '! יש אדם אוחז סכין חדה בידו לחתוך בה איזה דבר, ונפלה וחתכה בשר זרועו, ויצא ממנו דם הרבה, והביאו לו רופא לרפאת החבורה, ויתבונן הרופא במראה הדם ויאמר לו תשמח על חבורתך שהיתה לרפואתך, כי הדם הזה שיצא ממך היה דם נפסד ונבאש ומקולקל, ואם היה נשאר בפנים היה יוצא לך מכה גדולה במקום בשר החבורה, ואותה מכה לא אפשר לרפאותה, אך עתה קודם שנעשה הדם מכה יצא והלך לו, נמצא מכתו עצמה היתה רפואתו, לכך נאמר ' וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ '! ודוגמה לזה יש במיתה שידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל, שביום המיתה נעשה בירור גדול בניצוצי קדושה על ידי המיתה בסוד 'גְּדוֹלִים צַדִּיקִים בְּמִיתָתָן יוֹתֵר מִבְּחַיֵּיהֶם' (חולין ז:) , ויזדמן שאותו היום הגיע זמן ליציאת כמה חלקים של ניצוצי קדושה המגולגלים בדצח"ם [בדומם, צומח, חי, מדבר] לצאת, ואז על ידי אותה מיתה יהיה סיוע לאותם ניצוצי קדושה להתברר ולצאת בסוד מה שאמר רז"ל (בראשית רבה נג, ט) נפקדה שרה נפקדו כמה עקרות עמה, נפקדה רבקה נפקדו כמה עקרות עמה, ויש זכיה לאותו אדם שמת בכל אותם ניצוצי קדושה שנבררו ויצאו מכח מיתתו, ונמצא שקדמה מיתתו באותו היום לטובתו שהרויח בזה זכות גדול בכמה ניצוצי קדושה, ואם היתה מתאחרת ליום שני שלא היה ביום שני זמן ליציאה ועליה של ניצוצי קדושה רבים כאלה ואלו היה זוכה בהם אדם אחר. ולזה אמר כְּשֵׁם שֶׁמָּחַצְתִּי אֲנִי אֶרְפָּא שהמחץ הוא יהיה סיבה לרפואה, כָּךְ כְּשֶׁאֲנִי מֵמִית אֲנִי מְחַיֶּה אותו ביום המיתה בכמה ניצוצי קדושה שהגיע זמנם לצאת באותו יום שהוא יזכה בהם ואם לא היה מת באותו היום לא היה זוכה, והוא ממש דוגמת האופנים שכתבנו בענין המכה והחבורה, שתהיה סיבה לטובת האדם והרוחתו.