בניהו על פסחים סו.

מִיָּד הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ, וּמִנּוּהוּ נָשִׂיא עֲלֵיהֶם. הנה כמו שעשו בני בתירה להלל שתכף ומיד בהכרתם חכמתו 'הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ' כן עשה הרב החסיד רבי גדליה חיון ז"ל לרבינו הרש"ש ז"ל בבואו מערי תימן לעיר הקודש ירושלים תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] שלא הודיע עצמו בתחלת ביאתו שהוא חכם אלא הראה עצמו כאדם פשוט מהמון העם ונעשה שמש בבית אל יכב"ץ, שאותו מקום היה בית מדרשו של הרב החסיד רבי גדליה חיון ז"ל שהוא היה רבן של חסידים באותו זמן, ועל ידי מעשה הכיר בו, ותכף ומיד הושיבו בראש ועשהו רבן של חסידים במדרש בית אל יכב"ץ. ודע כי ספרו לנו אבותינו על רבינו הרש"ש ז"ל, כשיצא מארץ תימן בא דרך במביי ובצרא לעירינו בגדא"ד עובר אורח, כדי לילך לעיר הקודש ירושלים דרך דמשק, וזה היה בזמן הזקן הנכבד ירא אלהים הר"ר חיים נ"ע [נשמתו עדן] אביו של הרה"ג מור זקיני רבינו משה זלה"ה [זכרונו לחיי העולם הבא] , וכאשר בא רבינו הרש"ש ז"ל מתעלם שלא הודיע עצמו שהוא חכם אלא בסוג אדם פשוט גר עובר אורח, ונתעכב פה עד שנזדמן שיירה שהולכת לדמשק ובזמן ישיבתו פה העירה היה הולך ביום בישיבה של שיך יצחק גאון ז"ל, ששם מקום המצבה שלו בתוך העיר, והיו לומדים שם זקנים בספר הזהר בכל יום, ולוקחים הספקה מן כולל העיר, והלך וישב ללמוד זוהר הקדוש עמהם עד שנזדמן שיירה הולכת לדמשק, והלך בה, ואומרים כשהיה לומד זוהר שם. הנה יום אחד היה לומד בזוהר פרשת בלק (דף רי:) הרי כ"ה דזמינא לברכה לון כה תמלל ברכה דבני וכו', אמר בלעם סב אלין חרשין בידך בגין לאעכבה הכא להאי כ"ה וכו', מה כתיב הִתְיַצֵּב כה עַל עֹלָתֶךָ בהאי ובאלין חרשין תעכב לה, ואנכי אקרה כ"ה, כלומר אעקר לה מאילין מילין וכו', מה כתיב בתריה (במדבר כג, ד) 'וַיִּקָּר אֱלֹקִים אֶל בִּלְעָם' וההוא דבר ארים קלא במילולי דכ"ה ויאמר 'שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר' כ"ה תדבר ודאי וכו' וכו', והיה רבינו לומד הזוהר בהתלהבות ובקול רם, וכשהיה אומר תיבת כ"ה באותם הדברים היה מוציא תיבת כה מפיו בחוזק ותוקף לבו בכח גדול, ויאמרו לו הזקנים היושבים שם מדוע אתה צועק בתיבת כה בתוקף וקול גדול וקורא אותה בכח חזק מאד, ויאמר להם בלשון ערבי של תימן בזה הלשון, האד"י אל כ"ה מאכ"ה בגלב"י, עד כאן שמענו מאבותינו. נמצא צדיק זה קודם שזרח אור בירושלים תוב"ב, בא אל ארצינו ודרכו רגליו על רחובות עירינו, אך לא נודע כבודו לאנשי עירינו כדי שיהיו מניחים אותו עטרה בראש, ואשרי עין ראתהו זיע"א.

מִי גָּרַם לָכֶם שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל, וְאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם. יש להקשות למאי הוצרך 'שֶׁאֶעֱלֶה מִבָּבֶל' סגי לומר מִי גָּרַם לָכֶם שֶׁאֶהְיֶה נָשִׂיא עֲלֵיכֶם? ונראה לי בס"ד כונתו לומר אל תאמרו דרך מקרה נעשה דבר זה, דהא לא הייתי יושב בארץ ישראל ומזומן אצלכם כדי שתתלו במקרה, אלא באמת ירדתי לבבל שהיא ארץ רחוקה ועליתי משם כדי למלוך עליכם, וגם רמז להם באומרו 'אֶעֱלֶה מִבָּבֶל', כי במלוי אותיות בָּבֶל כזה, ב י " ת ב י " ת ל מ " ד יש אותיות תְּמִידִית , כלומר שמושה של תורה שהיה אצלי תמידית נעשית גרמא שאמלוך עליכם, ועלייתי באה מכת התמידות הרמוזה בתוך אותיות 'בָּבֶל'.