בניהו על פסחים סד.

כַּמָּה דְּעַיְלֵי, נֵיעוֹל, וְסַמְכִינָן אַנִּיסָא. בספר מקראי קודש הביא קושי' מן הרכ"ב ז"ל לאביי דסבירא ליה סַמְכִינָן אַנִּיסָא הכא אם כן אמאי עשו כלייא עורב כדי שלא יטנף ההיכל, ואמאי עשו שלחן של שיש לפני הכבש לסדר עליו אברים וחלבים כדי שלא יסריחו אם היה של זהב, כדאיתא בשקלים פרק וא"ו, וכנזכר ברבינו עובדיא ז"ל שם עיין שם? ונראה לי בס"ד דגבי כלייא עורב ושולחנות אי סמכינן אניסא צריך לסמוך אניסא כל הימים ושנים בכל שעה ושעה וכולי החי לא סמכינן, מה שאין כן הכח אין סומכין על הנס אלא רק שעה אחת ורגע אחד בערב פסח שהוא יום אחד בשנה. או יובן בס"ד גבי קרבן פסח נעשה הדבר בשעת עבודה ולצורך עבודה, ולהכי גדולה מצות העבודה שתגין לעשות הנם, אבל כלייא עורב הוא לצורך הלילה גם כן דליכא עבודה, וגם אין לזה שייכות בעבודה וכן השלחנות מסדרין עליהם הבשר גם בלילה דליכא עבודה, כי זבחים שנזרק דמם ביום מקטירין אמוריהם בלילה עד שיעלה עמוד השחר, וכן איברי העולות מקטירין אותם בלילה עד שיעלה עמוד השחר, וחכמים גזרו עד חצות בשביל הפשיעה, וכמו שנאמר הרמב"ם ז"ל הלכות מעשה הקרבנות פרק ד' ה"ב עיין שם, נמצא אף על גב דאין עבודה במקדש בלילה ישאר על שלחן איברים ואימורים, ולהכי לא סמכו על הנס משום דבלילה ליכא עבודה שתגין. ועוד נראה לי בס"ד ערב פסח שאני, דבו נעשו נסים לישראל וגם אותה שעה אומרים ההלל שמתוקן לאומרו בעבור הנס, ולהכי סמכינן אניסא. או יובן בס"ד הכא אם ינעלו הדבר ניכר דאין סומכין על הנס גם במקום המקדש שבו נעשו עשרה נסים, אבל גבי שלחן שעשאוהו של שיש אינו ניכר, דיש לומר לא רצו לעשותו של זהב שלא רצו להפסיד ממון, וכן בכליא עורב נמי אינו ניכר דיש לומר לא עשו השפודין בשביל כלייא עורב אלא לנוי עשו אותם. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו תירץ, דהכא הנס נעשה בשביל כבוד ציבור וזכות רבים עדיף, ולא עוד אלא דנעשה הנס בעת שעוסקים במצוה, ואמרינן גבי מביאי הבכורים דעומדין מפניהם ואין עומדים בפני תלמידי חכמים משום דחביבה מצוה בשעתה, להכי סמכינן אניסא עד כאן דבריו נר"ו.

וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פֶּסַח מְעוּכִין. יש להקשות הוה ליה לקראו 'פסח מבובין' ולמה בחרו בלשון זה של 'מְעוּכִין'? ונראה לי בס"ד כיון דקדים לזה אותו פסח שעבר וְנִתְמַעֵךְ בּוֹ זָקֵן אֶחָד וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ פֶּסַח מְעוּכִין בכ"ף על שם הפרענות, לכן עתה בפסח זה שלא היה בו פרענות אלא טובה שהיו מרובין ולא נתמעך אחד, בחרו לקראו מעובין שהם כמו אותיות מעוכין, ורק כאן יש כ"ף וכאן יש בי"ת, והיינו כ " ף כליה בי " ת ברכה .