בניהו על פסחים סב:

וּמַה בְּרוּרְיָה דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר, בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן. פירוש וּמַה בְּרוּרְיָה הידועה בעלת המעלה שמעלתה נרמזה בשמה דנקראת בְּרוּרְיָה שהוא 'ברור י"ה' שהם סוד חו"ב [חכמה ובינה] , וגם עוד הוות דְּבִיתְהוּ דְּרַבִּי מֵאִיר , אשתו של חבר גדול בעל הנס, דודאי זכות בעלה יגין שתצליח בלימוד, דהא רבינו הקדוש אמר (עירובין יג:) הא דחכימנא משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה, ואלו חזיתיה מקמי' הוה חכימנא טובא! וגם עוד היתה בְּרַתֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן שזכותו גדול שמסר עצמו לשריפה בשביל התורה, דודאי זכות אביה גדול היה שיגין עליה להצליח בלימוד שלה, ועוד דבאמת היא מוחזקת לחכמנית ורבנית גדולה ועצומה דַּהֲוַת גָּמְרָה תְּלַת מְאָה שְׁמַעְתְּתָא בְּיוֹמָא דְּסִתְוָא מִתְּלַת מְאָה רַבְּוְתָּא , דודאי דבר זה הוא פלא גדול, דאם התלמיד יתמיד אצל רב אחד אז הרב יודע מזג התלמיד והתלמיד יודע מזג הרב אפשר שיקלוט התלמיד וישיגו, מה שאין כן בְּרוּרְיָה דהיתה לומדת משלש מאות חכמים ביום, דנמצא לגבי כל חד וחד הוי התחלת לימוד, וקשה לקלוט והיא הוות גמרא שפיר מכולהו, ועם כל זה 'סֵפֶר יוֹחֲסִין' לא מצייא למגמריה בתלת שני!

הוֹאִיל וְצוּרְבָא מֵרַבָּנָן אַתְּ, תָּא וְאֵימָא לָךְ וְכוּ'. קשה וכי לא ידע שהוא צורבא מרבנן מאחר שבא ללמוד 'סֵפֶר יוֹחֲסִין'? ועוד כבר נתרצה ללמדו, ואיך ילמדו אם אינו צורבא מרבנן? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע דמה ששאלו מה בין לשמו ושלא לשמו, בחכמה גדולה דבר עמו, שבזה הקשה לו על דבריו שאמר לו כל שכן דאת מן לוד ומותבך בנהרדעה, דהרגיש רבי יוחנן שידע הטעם של הפרש שיש בין זה לזה, משום דזה פסולו בגופו, ולכך בא להקשות על דבריו בזה, ועל כן אמר לו עתה שידעתי דצורבא מרבנן את שתוכל לדבר דברים נכוחים ברמז, תָּא וְאֵימָא לָךְ טעמים חדשים על השאלה, מלבד הטעם שידעת שנתכוונת להעיר על דברי בו, והוא הא' טעם זה שאתה יודע שזה פסולו בגופו וזה אין פסולו בגופו, ועוד זה אפשר לברר איסורו וזה אי אפשר לברר איסורו, ועוד זה ישנו בארבעה עבודות וזה אינו בארבעה עבודות, ועוד זה ישנו בציבור כביחיד וזה אינו בציבור כביחיד, הרי לך ארבעה טעמים בדבר זה.

בֵּין 'אָצֵל' לְ'אָצַל' טְעִינוּ אַרְבַּע מְאָה גַּמְלֵי דִּדְרָשָׁה. פירשתי בסה"ק בֶּן יְהוֹיָדָע רוצה לומר ת' לוחות, כי 'גמלא' בלשון התלמוד 'לוח' עיין שם, וזה מוכרח. והנה רש"י ז"ל פירש שבדברי הימים (דברי הימים א' ט, מד) כתיב 'וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים וְאֵלֶּה שְׁמוֹתָם עַזְרִיקָם בֹּכְרוּ וְיִשְׁמָעֵאל וּשְׁעַרְיָה וְעֹבַדְיָה וְחָנָן אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל' ובסוף סימן ט׳ (דברי הימים א' ח, לח) מסיים 'כָּל אֵלֶּה בְּנֵי אָצַל', ולדברי רש"י דקאי על התחלת הפסוק, 'וּלְאָצֵל שִׁשָּׁה בָנִים' הוה ליה למימר 'בין ולאצל לאצל' ולפי דבריו צריך להדחק ולומר דתלמודא נקיט מסיפא לרישא, רוצה לומר בין אָצֵלש בסוף סימן ט' בין לְ'אָצַל' שבסימן ח'? ונראה לי בס"ד הא דנקיט תלמודא הגבולין של אַרְבַּע מְאָה גַּמְלֵי דִּדְרָשָׁה , תיבות אצל מכאן ואצל מכאן, לרמוז לפי דרכו ענין אחד עמוק, והוא מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש ז' של סוכות בסוד (שיר השירים ד, ו) 'וְנָסוּ הַצְּלָלִים', שהם שני צללים, צל אחד נמשך ונעשה מכח הארת שם אהי"ה במילוי אלפי"ן, וזה הצל נקרא 'בבואה' וצל הב' נמשך ונעשה מן הארת שם אהי"ה דמילוי ההין, וזה הצל נקרא 'בבואה דבבואה', ואין האדם מת אלא עד שיסתלק ממנו הצל הזה של בבואה דבבואה עיין שם. וכאן רמז מר זוטרא לפי דרכו, בֵּין ' אָצֵל ' לְ ' אָצַל ' פירוש בֵּין א' צֵל הנעשה מהארת אהיה דאלפין לבין א' צֵל הנעשה משם אהי"ה דההי"ן יש שיעור ת' לוחות של דרשה המדברים בסוד ההפרש שיש בין זה לזה! ומה שאמר 'מִיּוֹם שֶׁנִּגְנַז סֵפֶר יוֹחֲסִין, תָּשַׁשׁ כֹּחָן שֶׁל חֲכָמִים וְכָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם' נראה כי אותם מילי דדרשה בנויים על פי הקדמות רבות וגדולות בתורה שבעל פה, ויש בהם הקדמות בחלק הנגלה שבהם יתגלו טעמי תורה והלכות שלה בחלק הפשט, וכנגד זה אמר תָּשַׁשׁ כֹּחָן שֶׁל חֲכָמִים שחסרו ידיעת הקדמות אלו שבהם יתבאר להם דברי תורה בכמה מקומות, ויש בהם הקדמות בחלק הסוד וכנגד זה אמר כָהָה מְאוֹר עֵינֵיהֶם .