בניהו על פסחים נ:

אַרְבַּע פְּרוּטוֹת אֵין בָּהֶם סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. מה דקרי להו פְּרוּטוֹת ולא אמר דנרים, נראה לי בס"ד כי פרוטה הוא לשון קריעה כמו שאמרו בגמרא דקמא דף קי"ז, חזא דפריטה שפוותיה, ופירש רש"י ז"ל נקרעה שפתו על ידי מכה עיין שם, ולכן קראן פְּרוּטוֹת, רוצה לומר אלו נקרעין והולכין כי קריעה היא ענין איבוד והשחתה שיתאבדו אלו מיד בעליהן שלא ימצאו בם סִימָן בְּרָכָה.

וְכָל הָעוֹסְקִים בִּמְלֶאכֶת שָׁמַיִם, לְאַתּוּיֵי מוֹכְרֵי תְּכֵלֶת, אֵינָם רוֹאִים סִימָן בְּרָכָה לְעוֹלָם. נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רז"ל (מנחות מג:) תכלת דומה לים, וים דומה לרקיע ולכך קרי למוכרי תכלת עוסקים במלאכת שמים. והא דלא ערבנהו עם מוכרי תפילין ומזוזות וספרים? נראה משום דמוכרי תכלת אינם מצויים בזמן הזה והנך מצויין תמיד, לכן נקיט להו בפני עצמו. מיהו מוכרי תכלת לא קאי אלא על אותם שקונים התכלת משבט זבולון ומוכרים אותו בשאר שבטי ישראל, אבל שבט זבולון עצמם שהם בעלי התכלת, שהוא המצוי בחלקם ודאי רואין בו 'סִימָן בְּרָכָה' כר ברכת השבט בו, וגם בתכלת עצמו ברכו השי"ת שאמר לו כולן צריכין לך על ידי חלזון, ואמר זבולון רבונו של עולם שמא יגזלו ממני ומי מודיעני, ואמר לו סימן זה יהיה לך כל הנוטל ממך בלא דמים אינו מועיל בפקרמטייא שלו וכנזכר בגמרא דמגילה (מגילה ו.) עיין שם. והנה רש"י ז"ל פירש 'במוכרי תכלת אם יתעשרו לא יהיו עוסקין' וקשא מי ישבע מן העושר? ונראה משום דאית ביה טרחא גדולה בצידתן, דאפשר שיטרח האדם כל היום ולא יעלה בידו כלום, לכך היו קצים בטורח ולא מתעסקים בזה, ולפי דברי הגמרא דמגילה שהבאתי, אפשר לכך אין רואין סימן ברכה משום דאפשר אלו שקנו התכלת לא נתנו הדמים לשבט זבולון וכבר גזר השי"ת שכל הנוטל בלא דמים לא יצליח בפרקמטייא שלו, ולכן העוסקים בזה אין מצליחים.