בניהו על פסחים מט:

זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר הָעֶצֶם. הנה ענין הנשיכה אינה נשיכה ממש אלא הכונה על הנזק שיזיק לו כמו נשיכה וצריך להבין ענין שבירת העצם מה היא? ונראה לי בס" ד על פי מה שאמר בילקוט ראובני בפרשת ויחי בשם ציוני שאם יעשו איזה כלים מעצמות האדם לא יהיה לאותו אדם מנוחה! והוה עובדא במלכה אחת שעשתה קובייאות מן השיניים של אוייבים בשביל שחוק שקורין דאמ"א או טאוול"י כדי שלא יהיה להם מנוחה, ולכן כתיב בירמיה (ירמיה ח, א) בָּעֵת הַהִיא נְאֻם הֳ' וַיוֹצִיאוּ אֶת עַצְמוֹת מַלְכֵי יְהוּדָה וְאֶת עַצְמוֹת שָׂרָיו וְאֶת עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים וְאֵת עַצְמוֹת הַנְּבִיאִים וְאֵת עַצְמוֹת יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם מִקִּבְרֵיהֶם וּשְׁטָחוּם לַשֶּׁמֶשׁ וְלַיָּרֵחַ וכו' והיינו ששטחום כדי שתלך הליחות מהם ויהיו עושים מהם כלים להשתמש בהם שאז לא יהיה להם מנוחה עיין שם, ולזה אמר זֶה נוֹשֵׁךְ וְשׁוֹבֵר הָעֶצֶם והדמיון בזה אצלו שהוא שונא את תלמידי חכמים שנאה גמורה לא מבעיא בחייו אלא גם אחר מותו משתוקק לשבור העצם שלו לעשות ממנו כלים כאשר עשתה אותה המלכה בעצמות אוייביה כדי שלא יהיה לו מנוחה.

מָה אֲרִי דּוֹרֵס וְאוֹכֵל וְאֵין לוֹ בֹּשֶׁת פָּנִים. פירוש אוכל אותה מחיים קודם שתמות, וכמו שאמרו חז"ל גבי העוף שהוא דורס ואוכל, כלומר אוכל הבריה בעודה בחיים קודם שתמות, וכן הארי עושה כן, וזה המהירות שאוכל אותה תכף קודם שתמות, מורה שהוא ירא פן תבא חיה אחרת ותתגבר עליו ותחטפנה ממנו, ולכך ממהר לאכלה ואינו ממתין ואין לו בשת פנים על הדבר דנמצא שהוא ירא פן תתגבר חיה אחרת עליו, ודא עקא כי הוא מלך שבחיות, וגם זה מכה ובועל ואינו ממתין עד שתתרצה מאיליה ויעשה ברצונה, ואין לו בשת פנים בכך.