בניהו על פסחים מט.

בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל אֵין זִוּוּגָן עוֹלֶה יָפֶה. כך הגרסא בעין יעקב. ונראה לי בס"ד אם תזווג אותיות כֹּהֵן עם אותיות יִשְׂרָאֵל יהיה מזה צירוף נשאר כְּלָיָה . ומה שאמר 'אוֹ קוֹבְרָהּ, אוֹ קוֹבַרְתּוֹ, אוֹ מְבִיאַתּוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת' הטעם כי הכהונה שיש בה עבודת הקטרת קטורת יש בה סגולה לעושר, דכתיב (דברים לג, י) 'יָשִׂימוּ קְטוֹרָה בְּאַפֶּךָ' וסמיך ליה 'בָּרֵךְ הֳ' חֵילוֹ' וכנזכר בגמרא (פסחים עב:) וכן כתב מהרש"א ז"ל. גם ידוע שיש בה סגולה לחיים, ולכן סַמִּים בא"ת ב"ש חַיִּים [68] , וכיון שזה לקח כהנת שהיא גדולה ממנו ביחוס אפשר לומר שנשאה בשביל סגולת העושר הנמצאת בכהנים מקריבי הקטורת או בשביל החיים, ולכן ' אוֹ קוֹבְרָהּ , אוֹ קוֹבַרְתּוֹ ' אם נשאה בשבל להשיג חיים, ' אוֹ מְבִיאַתּוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת ' אם נשאה בשביל להשיג העושר, מיהו כל זה הוא אם הנושא עם הארץ של זמן הראשונים, אך אם אינו עם הארץ אף על פי שאינו תלמידי חכמים לאו אתמר עליה הני מילי וכדמסיק תלמודא.

לָא קַשְׁיָא, הָא בְּתַלְמִיד חָכָם, הָא בְּעַם הָאָרֶץ. קשא והלא דבר זה מפורש דברי רבי יוחנן עצמו, דקאמר כל שכן שתורה וכהונה מעשרתו, אם כן מוכח דאיירי בתלמידי חכמים, ומאי קשיא לתלמודא שבא לתרץ בהכי? ועוד דאמר כאן בתלמידי חכמים כאלו אומר דבר חדש, ובאמת הכי אמר רבי יוחנן בפירוש? ומהרש"א ז"ל נרגש בזה ונדחק. ונראה לי בס"ד דתלמודא דקדק מדברי רבי יוחנן דאיירי בנושא בת תלמידי חכמים וכהן, ועל זה קאמר זכות תורה וכהונה מעשרתו לזה הנושא אותה, ולא איירי בהיכא דהנושא הוא תלמידי חכמים, ודייק לה מדקאמר 'הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַשֵּׁר יִדְבַּק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן' וקשה הוה ליה למימר 'הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַשֵּׁר יִשָּׂא כֹּהֶנֶת' ולמה האריך לפרש 'בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן'? על כן ודאי כונת רבי יוחנן לומר ישא בת כהן חבר דהיינו תלמידי חכמים, דהכי איתא בגמרא דסנהדרין דף ך' גבי תרומה דאין נותנים אותה לכהן עם הארץ, דכתיב (במדבר יח, כח) וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת הֳ' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וכי אהרן לעולם קיים והלא לא נכנס לארץ אלא הכי קאמר כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים עיין שם, ולזה אמר כאן 'בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן' דהיינו בת כהן חבר שהוא כאהרן וכיון דהבין כונת רבי יוחנן שישא כהנת בת תלמידי חכמים. להכי פריך מהא על מה שאמר רבי יוחנן בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל מְבִיאַתּוֹ לִידֵי עֲנִיּוּת, דנקיט 'בַּת כֹּהֵן' בסתם דמשמע אפילו כהן חבר, ותירץ לו הָא בְּתַלְמִיד חָכָם, הָא בְּעַם הָאָרֶץ פירוש הא דאמר רבי יוחנן 'הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְעַשֵּׁר יִדְבַּק בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן' איירי בהנושא הוא תלמידי חכמים, דאז תורה דיליה וכהונה של אשתו מעשרתו ואין קפידה מצד האשה דאפילו אם היא בת כהן שאינו חבר מתעשר בעבור שהוא עצמו תלמיד חכם, והא דקאמר 'בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל אֵין זִוּוּגָן עוֹלֶה יָפֶה' היינו בנשאת לישראל עם הארץ, ולהכי נקיט 'בַּת כֹּהֵן' בסתם, דאפילו אם היא בת כהן חבר לא יועיל זה, כי מצד זכות התורה בתר הבעל אזלינן , והתרצן לית ליה האי דיוקא דדייק מדנקיט זרע של אהרן ולא אמר כהנת.

אָמַר: לָא נִיחָא לֵיהּ לְאַהֲרֹן דְּאֶדְבַּק בְּזַרְעֵיהּ, דַּהֲוָה לֵיהּ חַתְנָא כִּי אֲנָא וְאִתְּסִי. יש להקשות הלא בודאי לא חלש בשביל שנשא כהנת, דהא היה חכם וצדיק ובודאי ניחא ליה לאהרן בחתן כזה, וכבר אמר רבי יוחנן דאם הוא תלמידי חכמים זווגן עולה יפה! אלא מוכרח לומר דחלש מצד המזל שכך היה גזור עליו, ואם כן איך כשאמר דברים אלו אִתְּסִי מאחר דבאמת לא חלש משום דנשא כהנת? ונראה לי בס"ד דאיתא בגמרא דשבת (שבת לג.) 'תָּנוּ רַבָּנָן שְׁלֹשָׁה מִינֵי הִדְרוֹקָן הֵן: שֶׁל עֲבֵרָה עָבֶה. וְשֶׁל רָעָב תָּפוּחַ. וְשֶׁל כְּשָׁפִים דַּק, שְׁמוּאֵל הַקָּטָן חָשׁ בֵּיהּ, אָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מֵפִיס? אִתְּסִי' ופירש רש"י ז"ל הוא היה לו מחמת רעב, אך טען מי מבחין לידע שאין זה של עבירה, עכשיו יאמרו שעבר עבירה, שאין הכל יודעים בשלשה סימנים הנזכר ופעמים שמשתנין, ולכן בטענה זו אִתְּסִי מן השמים עיין שם, וכן כאן רב כהנא ודאי לא חלש בשביל שנשא כהנת, אלא כך היה גזור עליו מצד המזל או בא קיצו, אך טען כיון דידעי אינשי דאין כל אדם ראוי לישא כהנת, שאם אינו ראוי קוֹבְרָהּ, אוֹ קוֹבַרְתּוֹ, עכשיו יאמרו דלא ניחא ליה לאהרן להיות אני דבק בזרעו דלהוו ליה חתנא כאנא מפני שאין אני הגון, ונמצא מליזים עליו בחנם, ולכן ראוי שאתרפא ואאריך ימים כדי להנצל מן החשד, ובכח טענה זו אִתְּסִי, וכאשר טען שמואל הקטן כזאת וְאִתְּסִי!

רַב אִידִי בַּר אַבִּין נָסִיב כָּהַנְתָּא, וַהֲווּ לֵיהּ תְּרֵי בְּנֵי סְמִיכֵי. קשא מהיכא מוכח דהוה ליה תרי בני סמיכי משום דנסיב כהנתא, והלא רוב החכמים יהיו כל בניהם תלמידי חכמים או חציים לפחות, ופוק חזי בסיום המסכתות כמה בנים חכמים מונה לרב פפא? ונראה לי בס"ד דאפשר היה ידוע למארי תלמודא דרב אדי בר אבין נשא תחלה אשה והוליד ממנה בנים ולא היה בהם בן חכם, ואחר שנשא הכהנת הוליד ממנה תרי בני סמכי, ומזה יודע דהא גרמא ליה.

אִי לָא דִּנְסִיבְנָא כָּהַנְתָּא לָא גַּלָּאִי. יש להקשות מה שיכות יש לגלות בדבר זה? ונראה לי רוצה לומר לָא גַּלָּאִי אותו הגלות הידוע המפורש בפרק הגוזל והמאכיל (בבא קמא קיז:) , דנעשה לו סיבה שמת ואחר כך החייהו רבי יוחנן, וכיון דגרם לו מיתה מזה דן שהוא מסיבת נשואי הכהנת, דאתמר בה 'אוֹ קוֹבְרָהּ, אוֹ קוֹבַרְתּוֹ' בר מינן.

בַּר מֵיחַם תַּנּוּרֵי. נראה דרכם היה שאחד הולך ומסבב אצל בעלי בתים לחמם תנורים שלהם שיעור הראוי, והם יבשלו או יצלו בתנורים, ונותנים לו שכר טרחו בהסקה מכל בית פת או תבשיל, ולכן זה המרבה סעודתו בכל מקום שאוכל אצל זה ואצל זה מדמים אותו להמחמם תנורים, והנה הוא בעבור תורתו ראוי שיהיה נקרא בשם 'חָכָם' ועתה שמבזה עצמו להרבות סעודתו אצל בעלי בתים ישבר אות כ' של חָ כָ ם לשתים ויהיה ב' יו"ד ואז אותיות חָכָם יהיו אותיות יחמי רוצה לומר דומה להמתחמם בתנורים. ומה שאמר אותו ' בַּר מְלַחֵךְ פִּנְכֵּי ' הנה הוא לפי תורתו ראוי לקראו תלמיד חכם, ועתה בשביל מעשיו נהפכים לו אותיות תלמיד חכם לבזיונו והיינו אותיות 'מל' של ת למ יד עם אותיות 'חכ' ד חכ ם יהיה צירוף מְלַחֵךְ ואותיות מ"ם תי"ו של ת ל מ יד חכם ראשי תיבות מֵ יחַם תַּ נּוּרֵי, ואותיות 'מכ' של ח כם הוא מָךְ רָבַע.