בניהו על פסחים ג.

לְעוֹלָם אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו. נראה לי בס"ד מה שאמר 'לְעוֹלָם' דאיכא תרי מיני גנות, האחד שהיה טוב בתחלתו ונתגנה על ידי סיבה, כגון בהמה טריפה ונבלה שהיתה טובה וכשרה בתחלתה ועל ידי אדם נתגנית, וכן אדם שהוא טהור בתחלתו ובאה לו טומאה אחר כך ונתגנה בה, דמין זה גריע טפי מדבר שהוא נתגנה בגזרת הכתוב שגזר הקב"ה על בהמה שאינה מעלת גירה ואין פרסותיה סדותות שתהיה טמאה, וזה המין עדיף טפי מאותו המין, ולכן אמר 'לְעוֹלָם' אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, דהיינו בין במין גנות זו בין במין גנות השני. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש תיבת 'לְעוֹלָם' בא ללמד אף על פי שהוא מדבר עם האשה שצריך לקצר דבריו כמו שנאמר בגמרא דעירובין (עירובין נג:) שהוכיחה אשה את רבי יוסי הגלילי על שהאריך בשאלתו לה שאמר באיזה דרך נלך ללוד, וקראתו 'גלילי שוטה' דהיה לך לומר 'באיזה ללוד' משום דאמרו חכמים (משנה אבות א, ה) 'אַל תַּרְבֶּה שִׂיחָה עִם הָאִשָּׁה', ולכן אמר כאן 'לְעוֹלָם' אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, שיאריך בלשונו כדי שלא להוציא דבר מגונה אף על פי שהוא מדבר עם האשה עד כאן דבריו נר"ו. מיהו יש להקשות במאמר זה דאמר אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה מִפִּיו, דהוה ליה למימר 'אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה'? ופירש בני ידידי כה"ר יעקב נר"ו, דאמרו רז"ל (משנה עדיות א, ג) שצריך אדם לומר כלשון רבו, ולזה אמר אַל יוֹצִיא אָדָם דָּבָר מְגֻנֶּה 'מִפִּיו' כי דוקא בדברים שהוא מחדש ומוציא מִפִּיו צריך להזהר בכך, שיאמר בארוכה כדי שלא יזכיר דָּבָר מְגֻנֶּה, אבל דבר של רבו שהם דברים שאמרם והוציאם רבו מפיו, זה מוכרח לאומרם כמו ששמען מפי רבו, ואל ישנה בשביל שלא להזכיר דָּבָר מְגֻנֶּה, עד כאן דבריו נר"ו.