בניהו על פסחים כו.

קוֹל וּמַרְאֶה וְרֵיחַ, אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם מְעִילָה. נראה לי בס"ד, הנה הקול הנאתו בחוש האוזן והמראה בחוש העין והריח בחוש החוטם ואלו מאחר שאין בהם ממש אין בהם איסור מעילה, ונשאר באדם חוש הטעם יש בו איסור מעילה דאם אכל מההקדש מעל, וחוש המשוש גם כן יש בו מעילה דאם לבש בגד או נתחמם בחפץ של הקדש מעל וזו הנאה של מישוש דהרגש שלה הרגש של מישושו נמצא תלתא הנאות מותרים ותרי אסורים. ובזה יובן בס"ד מאמר רבא (חולין מז.) חמשה אוני אית לריאה תלתא מימינא ותרי משמאלא, ריאה רמז לבית המקדש דכתיב ביה (דברים טז, טז) 'יֵרָאֶה כָל זְכוּרְךָ' ואוני רוצה לומר כוחות של הנאה כמו (בראשית מט, ג) 'כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי', תלתא זמינא כי כל דבר המותר יתייחס לימין ותרי משמאלא כל דבר האסור יתייחס לשמאל. והנה שלשה הנאות אלו המותרים עשה הקב"ה בהם נס לשלשה צדיקים, כי משה רבינו ע"ה נתן לו כח בראיית עינים שבודק את האדם אם צדיק או לאו בראיה, דכתיב (שמות יח, כא) 'וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם', ושלמה המלך ע"ה בקול זה הדבור שנתן לו לב מבין לבדוק האדם על ידי דבור שלו וכאשר עשה בדין 'שְׁתַּיִם נָשִׁים זֹנוֹת' (מלכים א' ג, טז) , ועוד מעשיות הרבה כיוצא בזה, ומלך המשיח שיבא בב"א יתן לו כח בריח דכתיב (ישעיה יא, ג) 'וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הֳ' וְלֹא לְמַרְאֵה עֵינָיו יִשְׁפּוֹט וְלֹא לְמִשְׁמַע אָזְנָיו יוֹכִיחַ' דמורח ודאין.