בניהו על פסחים קיח:

אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל תַּחֲנוּנָי. נראה לי בס"ד ידוע קוֹל הוא תורה שבכתב שהוא סוד ' קוֹל ' דכתיב (שמות יט, יט) 'מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹקִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל' וכן הוא אומר (בראשית כז, כב) 'הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב' גם ' חֵן ' רמז לתורה שבעל פה דאיתא במדרש (במדבר רבה יא, ו) 'וִיחֻנֶּךָּ' (במדבר ו, כה) אלו דברי תורה דכתיב בה (משלי ה, יט) 'אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן' וידוע דישראל נקראו בשם ' זוּ ' דכתיב (ישעיה מג, כא) 'עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי' וכן הוא אומר (שמות טו, טז) 'עַם זוּ קָנִיתָ', ופרשתי דישראל נקראו זוּ, על שם שקבלו תורה שבכתב שהיא ז' ספרים, ותורה שבעל פה שהיא וא"ו סדרים הרי 'זוּ' ואם תשבר אות ז' לשתים תהיה ממנה אות ב " ה , ואם תחלק אות וא"ו לשתים תהיה אותיות א " ה . אם כן ב' אותיות זוּ יהיו אותיות אַהֲבָה . ולזה אמר אֵימָתַי אֲנִי אֲהוּבָה לְפָנֶיךָ שימשך לי ממך אַהֲבָה? בִּזְמַן שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵעַ קוֹל זו תורה שבכתב, תַּחֲנוּנָי תורה שבעל פה לשון 'חֵן וַחֲנִינָה' דשתי תורות אלו הם סוד 'זוּ' שהם יתהפכו דהיו אותיות אַהֲבָה דאז הקב"ה אוהבן.

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת, לְךָ אֲנִי, וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ. נראה לי בס"ד דידוע דמחצב הנשמות של ישראל דבוק במחצב הספירות, ולכן כתיב (דברים ד, ד) 'וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹקֵיכֶם' וידוע דמחצב הנשמות הוא הבריאה שהיא סוד בינה ששם כונת הלב, וכמו שאמר אליהו זכור לטוב בִּינָה לִבָּא וּבָהּ הַלֵּב מֵבִין (פתיחת אליהו) , וידוע דאף על פי דאי אפשר לאדם לקיים כל המצות בפועל, עם כל זה יהיה נשלם בכולם על ידי הלב, שמחשב לעשות וכאלו עשה, וזהו שאמר אַף עַל פִּי שֶׁדַּלָּה אֲנִי מִן הַמִּצְווֹת , דאי אפשר לאדם לקיים כל תרי"ג מצות, עם כל זה לְךָ אֲנִי 'לְךָ' דייקא שדבוקה בך, כי מחצב נשמתינו הוא בבריאה שהוא סוד לב, ולכן הלב יהיה משלים כל תרי"ג מצות, ולכן לִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ , אמרה לשון נָאֶה כי ידוע ה׳ גבורות הם ד'מנצפך' [280] שהם 'פר' וכל גבורה מספר נ"ו [280÷5=56] , ולכן כל נ"ו שבסוף תיבה רומזת לגבורה, אך על ידי המיתוק יהיו אותיות נ"ו אותיות נָאֶה [56] , דאות וא"ו יהיה א"ה ורומז למיתוק, ולזה אמר וְלִי נָאֶה לְהוֹשִׁיעַ 'נָאֶה' דייקא.

"גְּעַר חַיַּת קָנֶה" גְּעֹר חַיָּה וּקְנֵה לְךָ עֵדָה. פירוש אומה שנמשלה לחיה הוא החזיר, והכתוב אמר חַיַּת קרי ביה חי ת', פירוש אותו שהוא חי, רוצה לומר יונק מן ת' כוחות בסוד הכתוב (בראשית לג, א) 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְעִמּוֹ אַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ' ולכן כתיב (עובדיה א, יח) וּבֵית עֵשָׂו לְ'קַשׁ' גימטריא ת'. ומה שאמר ' גְּעַר חַיַת קָנֶה ' שֶׁדָּרָה בֵּין הַקָּנִים נראה לי בס"ד שר אדום הוא פלוני, שחציו רע הם אותיות ס"מ, וחציו טוב אותיות א"ל, ואדום דר בין כוחות הרע שהם ס"מ, שבמלואם הם גימטריא קֶסֶם [סמ״ך מ״ם=קֶסֶם 200] שהוא מספר קָּנִים [200] .

כָּל מַעֲשֵׂיהֶם נִכְתָּבִין בְּקוּלְמוֹס אֶחָד. פירוש שלשה מיני בית ועד יש להממשלה, הראשון נקרא בדאיי"ה, ואלו רואין התביעה קודם הכל, והב' נקרא אסתינא"ף ואלו רואין אותה התביעה שנית אחריהם, והג' נקרא תמיי"ז ואלו רואין אותה התביעה באחרונה, וכולם קולמוס אחד לחומרא שאין סותרין אלו דברי אלו להטיב, אלא כולם עולין בהסכמה אחת להחמיר. ומה שאמר (ישעיה כג, יח) ' לֹא יֵאָצֵר ' זֶה בֵּית אוֹצְרוֹתָיו שֶׁל אוֹתוֹ רָשָׁע, פירוש גופים של זרעו לא יתגיירו להיות ישראל. ' וְלֹא יֵחָסֵן ' זֶה בֵּית גְּנָזָיו, אלו חלקי נפשות הטובים שיש בקליפה שלו לא יבואו בגלגול בזרעו אלא יתגלגלו בצדיקים ויזכו בהם ישראל, והצדיקים היושבים לפני ה' שעוסקים בתורה בארבע חלקיה שהם פרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] שהם כנגד ד' אותיות שם הוי"ה ב"ה.