בניהו על מגילה יח.

לְמִי נָאֶה לְמַלֵּל גְּבוּרוֹת ה'? לְמִי שֶׁיָּכוֹל לְהַשְׁמִיעַ כָּל תְּהִלָּתוֹ. קשא וכי אנשי כנסת הגדולה היו יכולים להשמיע כל תהלותיו, ואיך תקנו תהלות בברכות? ונראה לי בס"ד תקנו שבח נִשְׁמַת כָּל חַי שבו עשו גילוי ודעת ומודעה דאי אפשר להשמע כל תהלות ה' שאמרו אִלּוּ פִינוּ מָלֵא שִׁירָה כַיָּם וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה כַּהֲמוֹן גַּלָּיו וְשִׂפְתוֹתֵינוּ שֶׁבַח כְּמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ וְעֵינֵינוּ מְאִירוֹת כַּשֶּׁמֶשׁ וְכַיָּרֵחַ וְיָדֵינוּ פְרוּשׂוֹת כְּנִשְׁרֵי שָׁמָיִם וְרַגְלֵינוּ קַלּוֹת כָּאַיָּלוֹת, אֵין אֲנַחְנוּ מַסְפִּיקִין לְהוֹדוֹת לְךָ יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ וּלְבָרֵךְ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ עַל אַחַת מֵאֶלֶף אַלְפֵי אֲלָפִים וְרוֹב רִבֵּי רְבָבוֹת פְּעָמִים וכו', ובזאת התהלה עשו גילוי ותהלה שכל תהלות שהם מתקנים לשמו יתברך הם קצת מן המקצת דאי אפשר להשלים תהילותיו, וכיון דעשו גילוי דעת ומודעה זו בתהלה זו דנשמת כל חי הותר להם לתקן תהילות לאל בברכות, וליכא למימר על תיקון תהלות שתקנו 'סיימתנהו לשבחא דמרך' ואין הכי נמי כל מי שיעשה גילוי דעת ומודעה כזאת יוכל לתקן תהילות לאל יתברך.

הַמְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹתֵר מִדַּאי, נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם. נראה לי בס"ד אותיות עוֹלָם 'עֹלָם' כתיב כי אותיות המבטא הם עֹלָם, ואם תעקור נון מן אותיות עֹלָם לא תוכל לעקור אלא מן אותיות ע' שיהיה אות כ' ונמצא נעשו אותיות כָלֵם, וזהו שאמר נֶעֱקָר מִן הָעוֹלָם תיבת 'נֶעֱקָר' קרי בה 'נון עקר' מִן הָעוֹלָם שנעשה כָלֵם, כלומר כלה לשבחים אלו מלשון (בראשית ח, ב) 'וַיִּכָּלֵא הַגֶּשֶׁם מִן הַשָּׁמָיִם' תמנע אותם מלאומרם.

אַמְרֵי בְּמַעֲרָבָא: מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין. ידוע כל משל דאמרי אינשי נאמר על פי מעשה שהיה ואפשר דמשל זה עיקר נאמר על מעשה זו דמלך אחד היו שני עבדיו לפניו ויאמר להם אם ישאל ממני אחד מכם דבר עתה אתן לו תכף אך לחבירו שאינו שואל עתה אתן לו אותו דבר כפלים! ואחד מהם נבהל להון לקבל תכף במזומן פתח פיו וישאל אלף זהובים ונתן לו המלך תכף, והשני לא שאל כלום עתה ונתן לו המלך אחר שלשה ימים שני אלפים זהובים. ויתכן על זו המעשה הוו אמרי מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין. ובזה מובן הכתוב (משלי כח, כב) 'נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ' כי זה השואל תכף נבהל לקבל במזומן מפני כי הוא רע עין שחושב בעין שכלו רעה לומר אולי המלך למחר יחזור בו או ימות ומי יתן לי? ולא ידע כי בזה הבהלה שלו חסר יבואנו שיפסיד אלף זהובים שאם היה שותק ואינו שואל עתה אלא מפתה לחבירו לשאל עתה היה מרויח אלף זהובים יותר.