בניהו על מגילה כא.

מִימוֹת מֹשֶׁה עַד רַבָּן גַּמְלִיאֵל, הָיוּ לְמֵדִין תּוֹרָה מְעֻמָּד. נראה לי בס"ד לרמוז שיש בתורה שבעים פנים וכל פן הוא מדה בפני עצמו אם כן הם ע' מדה לכך לומדין ב' עמידה' שרמוז בה ע ' מדה. או יובן בס"ד לומדים תורה בעמידה להורות כי לימוד התורה הוא עמוד חזק שהעולם עומד עליו, ונראה לי לכן רבי מאיר בעל הנס זיע"א נקבר מעומד כמו שכתוב בשער הגלגולים לרמוז שזכות תורתו גם לאחר פטירתו הוא עמוד קיים שהעולם קיים עליו והאדם נקרא 'עוֹלָם' כמו שכתוב בתיקונים במאמר רבי אלעזר בן פדת, ולכן נודרים לשם רמב"ה זיע"א. ועוד נראה לי בס"ד לומדין מעומד להורות שעסק התורה הוא פועל תיקון ותוספת אור בכל העשר ספירות שהם שיעור קומה הנרמזים בקומת האדם מן גולגלתא דיליה עד רגליו. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש כי כל תיקון שבאצילות אומרים אותו מעומד, לכן תפלת שמונה עשרה מתפללין מעומד ולכך היו הראשונים לומדים תורה מעומד כי בתורתם עושין תיקון באצילות עד כאן דבריו נר"ו.

רָבָא אָמַר: רַכּוֹת מְעֻמָּד, קָשׁוֹת מְיֻשָּׁב. נראה לי בס"ד לכך דרכן לומר על מי שלא מצא טעם בדבריו להשיב 'לֹא מָצָא יָדָיו וְרַגְלָיו בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ' (יבמות עז: ועוד) כי דרכן ללמוד בבית המדרש רַכּוֹת מְעֻמָּד קָשׁוֹת מְיֻשָּׁב ולימוד הרכות שהוא מעומד ניכרין רגליו שהם עומדות בלימודו, ובקשות שהם מיושב ניכרים ידיו שנושא ונותן בהם וכמו שנאמר רז"ל 'יָדָיו רָב לוֹ' (דברים לג, ז) במלחמתה של תורה, וכן אמרו רז"ל על פסוק (שמואל ב' ג, לד) 'יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת' רוצה לומר לא אסורות בתורה ולכן אומרים לא מצא טעם ולא למד היטב לא בקשות שהם מיושב ולא ברכות שהם מעומד.

הַנֵי, תִּשְׁעָה הֲווּ. מקשים למה מקשי לרבי יוחנן, יקשה על המשנה באבות (משנה אבות ה, א) בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם? ונראה לי בס"ד דעל לשון המשנה ליכא קושיא, דלעולם תשעה הם וקרי להו עשרה שהם מספר הסמוך לעשרה על דרך שאמרה תורה (דברים כה, ג) 'אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ' שהם ט"ל, וקרי להו ארבעים מספר הסמוך לארבעים אך כאן אי אפשר לומר כן כיון דהוא מכוון מנין כנגד מנין שמע מינה עשרה ממש.