בניהו על עירובין כא.

'קִינִים', אֵלּוּ פּוּרְעָנוּתָם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. קשה, למאי אצטריך תלמודא לפרש סיום הכתוב ודי במה שהביא התחלת הכתוב (יחזקאל ב, י) 'וְהִיא כְתוּבָה פָּנִים וְאָחוֹר'? ונראה לי בס"ד שהביא דרשה זו, כדי שלא תאמר מגילה זו שראה יחזקאל הע"ה אינו על התורה אלא על מגילת איכה שכתב ירמיה הע"ה, יען דהכי משמע מסיום הכתוב דאמר 'וְכָתוּב אֵלֶיהָ קִנִים וָהֶגֶה וָהִי' (יחזקאל ב, י) לכך הוצרך לפרש מילות אלו דקאי על שכר ועונש הצדיקים העוסקים בתורה ועל עונש הרשעים העוברים על התורה, ואם כן מגילה זו קאי על התורה אשר השכר והעונש רמוז בה. ועדיין יש להבין למה מכנה פורענות של צדיקים בעולם הזה בשם 'קִנִים'? ונראה לי בס"ד דארז"ל (תענית כ.) טובה קללה שקלל אחיה השילוני לישראל מברכה שבירכם בלעם, דבלעם ברכם כארז שהוא קשה וחזק ואם תבא רוח חזקה ישבר ויושלך לארץ, אך הקנה רך אפילו אם יבואו כל רוחות שבעולם הוא הולך ובא עמהם ואינו נעקר ממקומו, וכן פורענות של צדיקים בעולם הזה דומה לקנה, שאין עוקרת אותם ח"ו, לכן כינה אותה בשם 'קִנִים' לשון קנה. מה שאמרו ' וָהֶגֶה ', זוֹ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל צַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא , היינו הֶגֶה גימטריא [13] י"ג רמז לי"ג נהרות של אפרסמונא דכיא שהוא חלק המשובח שבשכר הצדיקים, וכנז' בגמרא גבי רבי אבהו.

וְכִי קָלַפְתְּ לָהּ, כַּמָּה הַוְיָא? אַרְבָּעִין אוֹרֵךְ בְּעֶשְׂרִין רֹחַב. נראה לי בס"ד למדנו במספר זה שהוא מספר מך [60] שיהיה האדם מך ושפל בתורה ואז תורתו מתקיימת בקרבו. גם יהיה מרכבה לשכינה כאשר אותיות מ"ך הנטפלים להשם של אלהי כם מאחריו הם מרכבה להשם, וגם הם יהיו קודש כן גם זה.