בניהו על עירובין יג:

לֹּא עָמְדוּ חֲבֵרָיו עַל סוֹף דַּעְתּוֹ. נראה לי בס"ד, סוף אותיות דעת יש אותיות הפך , כי אחר אות תי"ו יש אות ך' דמנצפ"ך, כלומר: על דברים שהם הפך האמת אין יכולים לעמוד בכונתם לידע הקושיא והטענה שיש לטעון עליהם, מאחר דהיה מראה להם שנראין לעיני האדם שהם דבר אמת ואינם הפך האמת.

שְׁלֹשָׁה שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל. נראה לי בס"ד, הטעם דנמשכה המחלוקת שלש שנים עד שנתבררה ההלכה, שזה היה דוגמת פירות האילן, דכתיב 'שָׁלֹשׁ שָׁנִים יִהְיֶה לָכֶם עֲרֵלִים וּבַשָּׁנָה הָרְבִיעִת יִהְיֶה כָּל פִּרְיוֹ קֹדֶשׁ הִלּוּלִים' (ויקרא יט, כג-כד) שיהיו הכל נהנים ממנו. כן הענין כאן דהתורה נמשלת לאילן המוציא פירות, דכתיב 'עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ' (משלי ג, יח) וכתיב בחכם 'כִּי אִם בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ' (תהלים ב-ג) . על כן בית שמאי ובית הלל שכל אחד מהם נמשל לעץ עושה פרי, לא נהנו העולם מפירותיהם אלא אחר שלש שנים, שיצאה בת קול ואמרה: הֲלָכָה כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל! ואז נהנו מפירותיהם של בית הלל. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש כי החכמים יניקתם מן שלשה ספירות ראשונות, שהם: חכמה בינה דעת, ועל ידם ישיגו חכמתם בתורה, וכאשר מתפללים בכל יום וחננו מאתך חכמה בינה דעת בברכת אתה חונן בתפילת העמידה. וידוע כי שלשה קליפות שהם כנגד חב"ד [חכמה, בינה, דעת] הם קשים מאד, ולכן ישראל לא יכלו לכבוש ג' אומות עמון ומואב ואדום שהם כנגדן, כי אם רק עד ביאת המשיח בב"א, וכיון דשלש קליפות שהם כנגד חב"ד קשים מאד, לכן מצידם היתה עכבה זו שתמשך המחלוקת בידיעת הלכות התורה שלש שנים עד שנתברר האמת על ידי בת קול, עכ"ד נר"ו.

לְלַמְּדְךָ, שֶׁכָּל הַמַּשְׁפִּיל עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ. נראה לי דנקיט שלשה חלוקות, הראשונה בענין החכמה, והב' בענין רבנות ונשיאות ושאר מינויים, והג' בענין עושר ונכסים במשא ומתן שהם חיי שעה.

נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא יוֹתֵר מִשֶּׁנִּבְרָא. נראה לי בס"ד, שישראל נשמתם מן הבריאה שנקראת כִּסֵּא הַכָּבוֹד שהיא בסוד הבינה, כמ"ש רבינו האר"י ז"ל בסוד כונת בָּרוּךְ אֱלהֵינוּ שֶׁבְּרָאָנוּ לִכְבוֹדוֹ, מה שאין כן המלאכים הם מן היצירה. וידוע דהמעשה היא פועלת בעשיה, והדבור ביצירה והכונה בבריאה והמחשבה באצילות. וזה הטעם שישראל עושים פעולה בכונת הלב שלהם הן לטובה הן לרעה, מפני כי הם יש להם אחיזה בבריאה שהיא סוד בינה ששם הלב, כמ"ש בפתיחת אליהו זכור לטוב 'בִּינָה לִבָּא' ובה הלב מבין. ועל כן הללו הַלָּלוּ אוֹמְרִים: נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא , רוצה לומר, נח לו שלא היה לו אחיזה בבריאה אלא כמו המלאכים שאחיזתם היא ביצירה, ועל ידי כך לא היה פועל רע בכונת הלב דהרהור לב ברע רבים המה, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִים: נֹחַ לוֹ שֶׁנִּבְרָא דעל ידי כך הוא מרויח ריוח גדול שפועל טוב בכונת הלב, ומשום הרהור רע של לב אית ליה תקנה להטהר וגם בטיל במיעוטיה וְנִמְנוּ וְגָמְרוּ ' נֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא ' רוצה לומר שלא היה לו אחיזה בבריאה דעל ידי כך לא היה מקלקל בהרהורי הלב אשר רבו מאד! וְעַכְשָׁיו שֶׁנִּבְרָא , יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו ! הטובים לראות אם עשאם בכונת הלב דאז על ידי כך יגינו עליו מצות לתקן הרהורים רעים שבלב ולטהרו מהם. ומה שאמרו יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו פירש בני ידידי כה"ר יעקב נר"ו, שיעריך הנהגתו במעשה המצות לגבי מעשים של חול שלו לידע ולראות איך אלו של חול הם שלמים מצד הכונה והשמחה וכיוצא, ואיך המצות יש כמה חסרונות בהם, עכ"ד נר"ו.