בניהו על ברכות נט.

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַחֲזִירָן לָהּ. קשה, והא (קהלת א, ט) אֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ? ומהרש"א ז"ל נרגש בזה ע"ש. ונראה לי בס"ד, דאף על גב דְאֵין הַבּוֹר מִתְמַלֵּא מֵחֻלְיָתוֹ , יחזירם לה על ידי הברכה, וכמו שהיה בברכת אליהו זכור לטוב אצל הצרפית, שאמר: כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר (מלכים א' יז, טז) אך מקודם שעדיין לא נשלם התיקון למטה, אין הברכה שורה בצבא השמים למעלה, ואחר התיקון לעתיד, שורה שם הברכה וְיִתְמַלֵּא הַבּוֹר מֵחֻלְיָתוֹ. ולתירוץ הב' דְאֵין קָטֵגוֹר נַעֲשֶׂה סָנֵגוֹר נמי אתי שפיר, דלעתיד באמת יהיה הַקָטֵגוֹר סָנֵגוֹר, יען שאפילו פלוני והשטן יהיו מליצים טובים כנודע, ולכן לא שייך האי טעמא הכא לעתיד, ואיך שיהיה נמצא אותם שְׁנֵי כּוֹכָבִים שֶׁנָּטַל מִן עָשׁ עתידין לחזור. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב: וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד (דניאל יב, יג) הכונה על כוכבים הידועים האלה שנטלם מִן עָשׁ שעתיד להחזירן, כן בצדיקים תחזור עטרה ליושנה, ויחזרו לטובם ולמעלתם בעולם הזה.