בניהו על ברכות נא.

אַסְפָּרָגוּס, יָפֶה לַלֵּב וְטוֹב לָעֵינַיִם וְכָל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם וְהָרָגִיל בּוֹ, יָפֶה לְכָל גּוּפוֹ. פירש הערוך ז"ל: אַסְפָּרָגוּס בלשון יון של בוקר והוא עשוי ממיני כרוב ששורין אותם ביין, ע"ש. ונראה לי בס"ד, באו לרמוז בדברים אלו על התורה שנקראת יין דכתיב: וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי (משלי ט, ו) . וקראו 'איספרגוטס' חלק שם זה לשלה חלוקת 'אי ספר גוס' כלומר ספר מרומם, כי גוס לשון רוממו. ועסק התורה שקובע האדם לו עת בבוקר קודם שיצא לשוק, דעדיין אין לבו טרור בטרדות של משא ומתן, הוא יָפֶה לַלֵּב להבין היטב בדברי תורה, וְיָפֶה לָעֵינַיִם הם עין השכל שישכיל לכוין על האמת לאמיתו, וְכָל שֶׁכֵּן לִבְנֵי מֵעַיִם , כלומר: האדם יוצא לשוק ולמלאכתו בשביל למלאת בני מעים שלו, כי האכילה תתייחס לבני מעים, ואם יקדש עצמו בלימוד התורה קודם, אז יהיה מוצלח בזכות התורה למצוא פרנסתו שהיא צורך בני מעים שלו, ושל בני ביתו, וכמה שכתוב (אבות ג, יז) אִם אֵין קֶמַח אֵין תּוֹרָה, שלחם התורה ממציא לחם הגופניי, ולזה אומר: ו ְהָרָגִיל בּוֹ, יָפֶה לְכָל גּוּפוֹ כלומר: הרגיל בעסק התורה בקביעות בבוקר קודם שיצא, מלבד התועלת שיהיה לו בעבור פרנסתו כאמור, הוא מועיל לכל הנאות הגוף שהם מלבוש ונכסים, כי אף על פי שיעקב ועשו חלקו העולמות, יש לישראל זכות בטוב עולם הזה כולו מחמת עסק מדין 'מציל מזוטו של ים' והרגיל בו שעושה קבע ללמוד התורה, הוא זוכה בכל הטוב שכולל כל הנאות הגוף, כי אף על פי שהוא עוסק שעה אחת כיון שעושה זה בקבע, חשיב עוסק כל היום כולו, כי כל הקבוע כמחצה על מחצה דמי (כתובות טו.) .

כָּל הַמְבָרֵךְ עַל כּוֹס מָלֵא, נוֹתְנִין לוֹ נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים, שֶׁנֶּאֱמַר "וּמָלֵא בִּרְכַּת הֳ', יָם וְדָרוֹם יְרָשָׁה". יש להקשות מנא ליה בְּלִי מְצָרִים? ונ"ל בס"ד, יָם היינו ממערב, והגבול של מערב הוא מזרח, וכן הדרום גבול שלו צפון, והכתוב אמר: יָם וְדָרוֹם, דהיינו מערב ודרום, ולא זכר הגבול שלהם שהם מזרח וצפון, נמצא זו נַחֲלָה בְּלִי מְצָרִים.

אֵין פְּרִי בִּטְנָהּ שֶׁל אִשָּׁה מִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא מִפְּרִי בִּטְנוֹ שֶׁל אִישׁ. נראה לי, לכן התשמיש שהוא זרע של האיש יפה לולד בחדשי העיבור באמצעים ובאחרונים.