בניהו על ברכות נ:

אַרְבָּעָה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּפַת. קשה, מניינא למה לי, לימא תָּנוּ רַבָּנָן אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר חַי עַל הַפַּת וְאֵין מַעֲבִירִין כּוֹס מָלֵא עַל הַפַּת, וְאֵין זוֹרְקִין אֶת הַפַּת, וְאֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּעָרָה בַּפַּת? ונראה לי בס"ד, זכר בו מספר אַרְבָּעָה , לרמוז כיון שהפת זכה לארבעה ברכות של ברכת המזון, ראוי לנהוג בו כבוד בארבעה דברים אלו. והא דנקטינהו בסדר זה, נ"ל בס"ד, כל דבר שהוא ממאסו יותר בודאי נקיט ליה ברישא, ולכן נקיט אֵין מַנִּיחִין בָּשָׂר חַי עַל הַפַּת ברישא, כי דבר זה ממאיס אותו בודאי. ואחריו נקיט אֵין מַעֲבִירִין כּוֹס מָלֵא עַל הַפַּת, כי דבר זה אינו ברור לנו שישפך עליו וימאס, דאפשר יעבירו ולא ישפך כלום ממנו. ואחר כך נקיט אֵין זוֹרְקִין, שבזה הטעם הוא משום זלזול כבוד ואין כאן מאיסות. ואחר כך נקיט אֵין סוֹמְכִין אֶת הַקְּעָרָה בַּפַּת דגם כן טעמו משום זלזול, אך זריקה הוי בה זלזול טפי, ולכן נקיט לה קודם אֵין סוֹמְכִין.

מַמְשִׁיכִין יַיִן בְּצִנּוֹרוֹת לִפְנֵי חָתָן וְכַלָּה. נ"ל בס"ד הטעם שעושין ביין ולא במים, לרמוז שאהבת החתן עם הכלה, ואהבת הכלה עם החתן תהיה כמו היין דכל מה שיתיישן יותר ישביח יותר, כן תהיה האהבה ביניהם נוספת וגדלה ברבוי הימים, ולא תתמעט ותחלש אהבתם אחר שירגילו לשבת זה עם זה. ועוד נ"ל בס"ד, דעושין הסימן ביין ולא במים, כי היין אף על פי שהאדם שופכו בתוך פיו למטה שירד חדרי בטנו, הנה הוא אחר כך עולה למעלה לראשו, דעל כן ישתכר השותה אותו, וכן הכלה אף על פי שהיא תחתונה שנעשית כר לבעלה, הנה אם תהיה אשת חיל אז תהיה עטרה בראשו, דכתיב (משלי יב, ד) אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ.