בניהו על ברכות טז:

מַעֲשֶׂה וּמֵתָה שִׁפְחָתוֹ שֶׁל רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, נִכְנְסוּ תַּלְמִידָיו לְנַחֲמוֹ, כֵּיוָן שֶׁרָאָה אוֹתָם, עָלָה לַעֲלִיָּה וְעָלוּ אַחֲרָיו, נִכְנַס לְאַנְפִּילוֹן, נִכְנְסוּ אַחֲרָיו. נִכְנַס לִטְרַקְלִין, נִכְנְסוּ אַחֲרָיו. אָמַר לָהֶם: כִּמְדֻמֶּה אֲנִי שֶׁאַתֶּם נִכְוִין בְּפוֹשְׁרִין. נִכְוִין בְּפוֹשְׁרִין פירש רש"י: שראיתם אותי סר מעליכם ליכנס לאנפליון. מקשים, והלא עלה לעליה קודם, והול"ל לרש"י ז"ל למנקט לעליה? ונ"ל פשוט, דמן עלייתו לעליה אין להם להבין כלום על דבר זה, דאולי לאו מפניהם עלה אלא הוא היה רוצה לעלות בלאו הכי ונזדמן זה בעת שנכנסו, מה שאין כן באנפליון שהוא בצד העליה, ולכן היה רצונו ליכנס באנפליון, למה נכנס לעליה ויצא תיכף.

אֵין קוֹרִין 'אָבוֹת' אֶלָּא לִשְׁלֹשָׁה וְכוּ' אֶלָּא עַד הָכָא חֲשִׁיבֵי, טְפֵי לָא חֲשִׁיבֵי. אף על גב דאיכא משה רבינו עליו השלום, כיון דאיכא הפסק כמה דורות בין האבות לדורו אינו מתערב עמהם. ומ"ש טְפֵי לָא חֲשִׁיבֵי הוא על דורות השבטים הסמוכים לאבות. אי נמי, תואר 'מֹשֶׁה רַבֵּינוּ' עדיף ממ"ש 'מֹשֶׁה אָבִינוּ' יען כי מספר מֹשֶׁה רַבֵּינוּ [613] הוא תרי"ג כמנין תרי"ג מצות, לרמוז, אין לנו אלא תרי"ג מצוות שאמרם הוא, ואין נביא רשאי לחדש עוד דבר נוסף על תרי"ג ולא לגרוע!

כָּל הַמַּשְׂבִּיעַ עַצְמוֹ מִדִּבְרֵי תּוֹרָה וְלָן, אֵין מְבַשְּׂרִין אוֹתוֹ בְּשׂוֹרוֹת רָעוֹת שֶׁנֶּאֱמַר: "וְשָׂבֵעַ יָלִין, בַּל יִפָּקֶד רָע". פירוש שלומד בפיו, דלימוד זה דרך שביעה, מה שאין כן לומד בראות עיניו ובלבבו מבין, אין זו שְׂבִיעָה מִדִּבְרֵי תּוֹרָה. ואמר וְשָׂבֵעַ יָלִין – ו א"ו סדרי משנה, שָׂבֵעַ מהם שלומדם דרך שביעה, שמוציא אותם בפה.

שֶׁתַּצִּילֵנִי מֵעַזֵּי פָּנִים. פירוש, שלא יהיו לועזים עלי בשקר באיסורים של ממון גניבה וגזל ושוחד וכיוצא. וּמֵעַזּוּת פָּנִים – לעז הנוגע לממזרות ואיסור עריות. מֵאָדָם רָע – מאדם שתאותו ורצונו לעשות רע, אף על פי שאין יוצא לו טובה לעצמו בדבר זה. מִפֶּגַע רָע – דבר רע שלא נגזר מן השמים על זה האדם. כגון שהיה בעיר חולי קולירא ב"מ וכיוצא, וזה האדם לא נגזר עליו שימות בזה החולי, ורק מת מחמת הפחד אשר פחד. מִיֵּצֶר רָע – זה יצר הרע של השוגג, אבל יצר הרע של המזיד צריך האדם להלחם עמו, כי הוא בא על האדם בפרהסייא ובגלוי. מִשָּׁכֵן רָע – זה יצר הרע של הרהורים שמחטיא האדם בהרהור דוקא. וּמֵחָבֵר רָע – אלו שעושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפנחס, דמראה עצמו חבר ואדם כשר וירא שמים. וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית – זה שטן שמקטרג כדי ליקח נפשות, דעל זה אמרו רז"ל (ב"ב טו.) 'הוא שטן הוא מלאך המות' אבל יש שטן מקטרג כדי להביא יסורין דוקא ואינו משחית, ורבי דחביבין עליה יסורין לא בקש על זה. וּמִדִּין קָשֶׁה – זה דין מרומה. וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה – גברא אלמא, שמבריח עצמו בטענות של הבל ומטריח את הדיין על חנם.