בניהו על ברכות טז.

רַבִּי אַמִי וְרַבִּי אַסִי, הֲווּ קָא קַטְרִין לֵיהּ גְּנָנָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר. נ"ל דאף על גב דזו מלאכה שאפשר לעשותה על ידי אחרים, עם כל זה בטלו עסק התורה בחבורה וקטרי ליה גננא, מפני כי היו מכוונים כוונות על פי הסוד בדבר זה, שאין אחרים יודעים לכוין כמותם. והא דערב להם דבר זה ביותר והפליגו בשבחו, מפני כי סברא זו היו אומרים אותה קודם זה מדעתם ולא שמעו אותה מרבם, וכיון דחזו אדם גדול דסבר כן להדיא, ערב להם דבר זה דאיתמר משמיה דרבי יוחנן, דנמצא הם כוונו לדעתו של גדול.