בניהו על ברכות יז.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ, ה' אֱלֹהֵינוּ, שֶׁתַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה, וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה. ידוע אוֹרָה זוּ תּוֹרָה, וראש התורה ב' וסוף התורה למ"ד, הרי 'לב' והראש נקרא קֶרֶן, והסוף גם כן נקרא קֶרֶן, וְחֲשֵׁכָה זו ה'פלסופייא' והקרן שלה מכאן ומכאן הוא אותיות 'א"ף' וז"ש תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה – זוּ תּוֹרָה, שיהיה לנו עמידה בלב הרמוז בקרן אוֹרָה זוּ תּוֹרָה. וְאַל תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן חֲשֵׁכָה – זו פלסופייא, שהקרן שלה מכאן ומכאן אותיות 'אף' וְאַל יִדְוֶה לִבֵּנוּ בהרהורים רעים, וממילא אַל יֶחְשְׁכוּ עֵינֵינוּ באור ההלכה, שנזכה לכוין אליבא דאמת, וכמ"ש גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ (תהלים קיט, יח) . או יובן יש אדם עושין לו מן השמים נסיון בעושר, ויש עושין לו נסיון בעוני, והוא מבקש שלא יעשו לו נסיון בעוני, כי אינו יכול לסבול העוני, וכמ"ש איוב לפני הקב"ה 'כל יסורין מקבל עליו, ולא תביא לו יסורין של עוני' וז"ש תַּעֲמִידֵנוּ בְּקֶרֶן אוֹרָה – נסיון בעושר, ולא בעוני – שהוא קֶרֶן חֲשֵׁכָה. ומ"ש רַב שֵׁשֶׁת, כִּי הֲוָה יָתִיב בְּתַעֲנִיתָא, בָּתַר דְּמַצְלִי, אָמַר הָכִי. נראה, כיון דרב ששת היה גלגול בבא בן בוטא שהיה חסיד ומקריב אשם בכל יום חוץ ממוצאי כפור, דנמצא שהיה אדוק בקרבנות, וכמ"ש רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים (ז.) , לכך תיקן תפילה לעצמו שיהיה תעניתו כמו קרבן.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁגָּדַל בַּתּוֹרָה. נ"ל בס"ד, כי רמ"ח [248] אברים ושס"ה [365] גידים, כל אחד ואחד גדל מן מצוה אחת מן תרי"ג מצוות שבתורה. וַעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה , עמלו זה חלק המעשה. וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ בחלק התלמוד שהוא סוד רוח והוא ביצירה. ומ"ש 'לְעֹשֵׂיהֶם', לָעוֹשִׂים לִשְׁמָהּ. נ"ל בס"ד, דריש לְעֹשֵׂיהֶם – 'עושי הם' והיינו 'הם' [45] עולה גי' 'לב אחד' [45], והעושה לשמה יש לו לב אחד, ושלא לשמה יש לו ב' לבבות. ומ"ש וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם ולא אמר 'עַל רָאשֵׁיהֶם' נ"ל בס"ד, כל דבר המונח על הראש אפשר שיפול ממנו, וכן המצוות בעולם הזה שיש יצר הרע וחומר, אפשר שיפלו מן עושיהם כי יסריח בסופו, וכדהוה ביוחנן ששמש פ' שנה בכהונה גדולה וסוף נעשה צדוקי (ברכות כט.) , אך לעתיד ליכא יצר הרע, והמצוות שהם עטרות, יהיו קבועים ושתולים בתוך 'רָאשֵׁיהֶם' כמו שערות הראש שראשיהם מחוברים ונכנסים בתוך הראש. וזה שבחן: חדא, צדיקים יוֹשְׁבִים ולא עוֹמְדִים כמלאכים. ועוד, עַטְרוֹתֵיהֶם – אלו אורות המצוות שלהן דבוקים ומחוברים בְּרָאשֵׁיהֶם שלא יפלו מהם, שאין מונחים עַל רָאשֵׁיהֶם אלא בתוך ראשיהם כמו השערות.