בן יהוידע על יומא עו.

שָׁאֲלוּ תַּלְמִידָיו אֶת רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי : מִפְּנֵי מַה לֹּא הָיָה יוֹרֵד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל מָן פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה. נראה לי בס"ד נקיט תַּלְמִידָיו ולא אמר שָׁאֲלוּ בסתם ללמד דהשואלין היו תלמידיו המיוחדים לו דוקא שהם לומדים עמו בחלק הסוד דהיה נראה להם על פי הסוד דראוי שירד המן פעם אחת ביום ראש השנה שיש בו תקיעת שופר, מפני שידוע להם שבשופר יהיה מיתוק לשורש המן כמו שאמר בשער הכונות, ולכן ראוי שירד פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה ביום שנעשה תיקון ומיתוק בשורש שלו? והשיב להם שלשה טעמים הא' בשביל הַ לֵּ ב שיצפה להקב"ה בכל יום, והב' כדי שיאכלו אותו חַ ם והג' משום מַ שּׂוּי, וראשי תיבות לב חם משוי הוא לֶחֶם וזהו שנאמר (שמות טז, ד) 'הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם וְיָצָא הָעָם וְלָקְטוּ דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ' רוצה לומר בשביל שלשה אלו הרמוזים באותיות לֶחֶם נתתי אותו לכם דבר יום ביומו ולא בפעם אחת בשנה.

מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל, הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה. נראה לי בס"ד טעם לששים שירד בזכות משה רבינו ע"ה שזכה לבינה בסוד ס' כנודע. או יובן שרמז להם בזה דמתנת המן היתה כדי שיתעסקו בהלכה שהיא מספר ששים. או יובן בס"ד טעם למספר ששים לרמוז בזה על שיעור קומתם של ישראל שתהיה לעתיד מאתים אמה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין ק.) על פסוק (ויקרא כו, יג) 'וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת' כשתי קומות של אדם הראשון שהיה מאה אמה וכתב בש"מ לפי דברי התוספות ז"ל בבתרא שכתבו קומת האדם עתה היא שלשה אמות ושני טפחים נמצא לעתיד תהיה קומתם ששים פעם על של עתה עיין שם. ולכן שפיר רמז כאן במספר ששים על טובה ומעלה זו שתהיה קומתם ששים פעם על של עתה.

אָמַר לוֹ רַבִּי טַרְפוֹן : מוֹדָעִי , עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב דְּבָרִים , וּמֵבִיא עָלֵינוּ?. יש להקשות לשון גיבוב דנקיט כאן מאי הוא דלא שייך גיבוב אלא במלקט ואוסף מכאן ומכאן? ונראה לי בס"ד דרבי טרפון יודע דרכו של רבי אלעזר המודעי לעשות טעמים מורכבים על פי רמזים וכאן הבין מדבריו שהוא מוציא שיעור 'שִׁשִּׁים אַמָּה' על פי הרמז שהרכיב מן הפסוקים ואפשר דרבי אלעזר גילה טעמו ברמז זה בפירוש לרבי טרפון ולא נזכר בש"ס להדיה והוא דהמן עיקר שמו (שמות טז, ד) 'לֶחֶם' אך הכתוב דימהו בפרשת בשלח (שמות טז, לא) ל'דְבָשׁ' ובפרשת בהעלותך (במדבר יא, ח) דימהו ל'שָּׁמֶן' ורבי אלעזר המודעי לקח שם הַ' שֶּׁמֶן ' [390] מן בהעלותך ושם ' דְבָשׁ ' [306] מן בשלח וערבם זה בזה ונעשו שניהם מספר תרצ"ו כמנין ' שִׁשִּׁים אַמָּה ' [696] לכך דרש שהיה גבוה 'שִׁשִּׁים אַמָּה' ואמר לו רבי טרפון עַד מָתַי אַתָּה מְגַבֵּב דְּבָרִים רוצה לומר מלקט מן פרשה זו ומן פרשה זו לבנות עליהם חידוש ברמז דאין ראוי להוליד הקדמה חדשה מן הרמז, אלא רק אם יש לך הקדמה ידועה אמיתית תעשה לה רמז בכתוב אבל אין מוצאין הקדמה חדשה מן הרמז. והשיב לו מִקְרָא אֲנִי דּוֹרֵשׁ וכו' וכונתו כדמסיק הש"ס שיש לו גזרה שוה דפתיחה פתיחה ואם כן זה הדבר של שִׁשִּׁים אַמָּה הוא אמיתי וידוע ואנכי עשיתי לו רמז בהרכבה זו לאסמכתא.

כַּמָּה אֲרֻבּוֹת יֵשׁ בְּדֶלֶת? אַרְבַּע אַרְבַּע . הֲרֵי כָּאן שְׁמוֹנֶה. נִמְצָא מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל גָּבוֹהַ שִׁשִּׁים אַמָּה. נמצא המן ירד שיעור שמונה ארובות לרמוז שלא ניתן להם המן אלא כדי להתחכם על ידו בתורה שבעל פה שהיא שמונה דרגין כשר ופסול אסור ומותר טמא וטהור חייב וזכאי ולכן אמרה תורה (משלי ח, לד) 'אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם'.

מָן שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל , מִתְגַּבֵּר וְעוֹלֶה עַד שֶׁרוֹאִין אוֹתוֹ כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. צריך להבין איך יתכן שיהיה כך והלא היה יורד לכל בעל הבית עומרים מובדלים לפי מספר נפשות ביתו ואם יהיה תל גדול עד שיראו אותו מלכי מזרח ומערב, נמצא מתערבין העומרין זה בזה בזה כי כל עומר אינו אלא שיעור עשירית האיפה? וכן יש להקשות בזה גם לרבי אלעזר דאמר הָיָה גָּבוֹהַּ שִׁשִּׁים אַמָּה ובשלמא לרבי אלעזר יש לפרש דעל יום ראשון שירד בו המן איירי שהיה כך אך לאיסי בן יהודה משמע שכל יום היה בכך! ונראה לי בס"ד שבכל יום בבוקר קודם שיצאו ישראל ללקוט היו העומרים נתפחים בדרך נס ויתראה ויתגבר התפח שלהם כל כך עד שיהיו נראין למלכי מזרח ומערב כדי שיהיה בזה קדוש השם ואחר כך נשקע התפח וחוזר העומר להיות נראה כשיעור העקרי שלו שהוא שיעור עשרית האיפה צבור על שטח הקרקע ואז יבואו וילקטו העומרים שלהם. ונראה לי מה שאמר כָּל מַלְכֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב היינו אותם שהיו קרובין לאותו המדבר שהיה יורד בו המן. וקאמר שְׁמַע מִינָהּ, כַּסָּא דְּדָוִד לְעָלְמָא דְּאָתֵי מָאתַן וְעֶשְׂרִין וְחַד לוּגָא מַחֲזִיק פירוש כמו הנס שנעשה בפרסום המן שיהיה העומר תופח בנס ועולה התפח למקום גבוה שיהיה נראה שיעור העומר כמה אלפים מדרגות על שיעור העקרי שלו, כן כוס ברכה של דוד המלך ע"ה אף על פי שהכוס אינו מחזיק אלא רביעית יתגבר ויעלה היין שבתוכו עד שנראה שיעורו רכ"א לוגין כמנין רויה. ונראה לי בס"ד טעם לרכ"א לוגין שהוא כמספר 'זֵר זָהָב' [221] כי דוד המלך ע"ה נחתם בכתר מלכות כנודע מבקשות הושענא רבה בשבעה כורתי ברית, וזר זהב היינו כתר מלכות כי זר הוא כתר וזהב מלכות. והנה חשבון של רכ"א נרמז בתיבת (תהלים כג, ה) 'רְוָיָה' [221] אך מנא ליה שהוא חשבון לוגין? ונראה לי דנרמז לוג בנקודות של רְוָיָה שהם שב"א ושני קמ"ץ שעולים מספר מ"ב כמנין לוג [39] עם האותיות.