בן יהוידע על יומא סט:

'וַיְבָרֶךְ עֶזְרָא אֶת הֳ' הָאֱלֹקִים הַגָּדוֹל וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם אָמֵן אָמֵן' (נחמיה ח, ו) מַאי 'הַגָּדוֹל'? .. שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. הקשה הרי"ף מאי קא בעי הלא 'הַגָּדוֹל' הוא אחד משבחיו יתברך ולמה לא שאל על מה שאמר משה רבינו ע"ה בתורה (דברים י, יז) 'הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא'? עיין שם. ונראה לי בס"ד דידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים דשם אֵל הוא בחסד דכתיב (תהלים נב, ג) 'חֶסֶד אֵל כָּל הַיּוֹם' אך יש שם אֵל ביצירה ועשיה שהוא אֵל גִּבּוֹר כמו שאמר הכתוב (ישעיהו ט, ה) 'וַיִּקְרָא שְׁמוֹ פֶּלֶא יוֹעֵץ אֵל גִּבּוֹר אֲבִי עַד שַׂר שָׁלוֹם' וכנזכר שם בשער ג' פרק י"ו יעוין שם. ואנא עבדא אמינא לכך הגבורה נקרא 'שמאל' שהוא אותיות 'שם אֵל' רוצה לומר גם בגבורה יש 'שם אֵל' וידוע שהחסד מכונה בשם גדולה כמו שאמר הכתוב (דברי הימים א' כט, יא) 'לְךָ הֳ' הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה וְהַתִּפְאֶרֶת וְהַנֵּצַח וְהַהוֹד' ולכן כיון שיש אֵל בחסד הנקרא גָּדוֹל ויש אֵל בגבורה לכך פירש משה רבינו ע"ה בתורה ואמר 'הָאֵל הַגָּדֹל' אך כאן קאמר ' הֳ' הָאֱלֹקִים הַגָּדוֹל' דקאי הַגָּדוֹל על שם הוי"ה שהוא שם הרחמים שאין בו בחינה של דין כמו שיש בשם אֵל כדי שיצטרך לפרש לומר הַגָּדוֹל. ולכך שאל מַאי ' הַגָּדוֹל '? והשיב שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ פירוש עיקר שם המפורש הוא בכח הנקודות שקוראו ומכוין בנקודות המיוחדים לו, וידוע שהנקודות הם מגדלים את האותיות לכך אמר שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. ועוד נראה לי שֶׁגִּדְּלוֹ בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ שצריך לאמרו בנעימה ארוכה ומאריך הרבה בקריאתו כדי שלא ירגישו השומעין הגייתו איך היא. ומה שענו אָמֵן אָמֵן ב' פעמים לעורר בזה זכות יעקב אבינו ע"ה שעולה ב' פעמים אמן [אָמֵן91×2=יעקב182] גם מכוונים אחת בשילוב דברכות ואחת בשילוב דקדישים.

מַאי אָמוּר? אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: "בַּיָיא בַּיָיא". נראה לי בס"ד רמזו בלשון זה של צעקתם זכות ענין אחד שיהיה לעזרתם והוא זכות בירור י"א סימני הקטורת שהוא שתי פעמים ביום פעם אחת בשחרית ופעם אחת בין הערבים ובכל אחת מהם יש שתי בחינות בירור י"א אחד בסוד תפארת וכנגד זה אנחנו אומרים פסוקים (שמות ל, לד) של קַח לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה בַּד בְּבַד יִהְיֶה וכו' ואחד בסוד המלכות וכנגד זה אנחנו אומרים ברייתא (כריתות ו.) של הַצֳּרִי וְהַצִּפֹּרֶן הַחֶלְבְּנָה וְהַלְּבוֹנָה מִשְׁקַל שִׁבְעִים שִׁבְעִים מָנֶה וכו' שהיא תורה שבעל פה ולזה אמר בַּיָיא בי י"א בַּיָיא בי י"א. גם עוד רמזו בלשון צעקתם על שם קדוש שהוא יאא " י הרמוז בראשי תיבות (תהלים סח, ב) ' יָ קוּם אֱ לֹהִים יָ פוּצוּ א וֹיְבָיו מִפָּנָיו' והוא ראש השמות ובו ברא הקב"ה את עולמו, וכמו שאיתא בספר הליקוטים בתהלים וזהו 'בי י"א בי י"א'. ומה שאמר הַיְנוּ הַאי דְּאַחְרְבֵיהּ לְבֵי מִקְדְּשָׁא וְקַלְּיֵיהּ לְהֵיכָלָא, וְקַטְלִינְהוּ לְצַדִּיקַיָּא , וְאַגְלִינְהוּ לְיִשְׂרָאֵל מִן אַרְעַהוֹן זכרו ד' דברים כנגד מה שהחטיאם לפגום בארבע אותיות שם אדנ"י. ומה שאמר נָפַל לְהוּ פִּיתְקָא מֵרְקִיעָא , דְּכָתוּב בָּהּ : ' אֱמֶת ' ! נראה לי רמז להם כמו שעשיתי חסד בבריאת האדם להשליך כת של אמת ארצה שערערה על בריאת האדם כדי שירבו המזכין שהם חסד וצדק וישאר כת שלום לבדו, כן אעשה חסד עמכם לעשות רצונכם. או רמז להם בתיבת ' אֱמֶת ' על שם ' אֶהְיֶה ' יען כי מספר אהיה פעמים אהיה עולה מספר 'אֱמֶת' [אהיה 21×21= אֱמֶת 441] . וכתב הגאון חיד"א ז"ל מצאתי כתוב בגנזי המקובלים אם יתפלל אדם לשם (שמות ג, יד) 'אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה' ורק שיהיה טהור תקובל תפלתו ותמלא שאלתו ולכן רמזו להם מן השמים בתיבת 'אֱמֶת' שהוא אֶהְיֶה פעמים אֶהְיֶה שתקובל תפלתם ויעשה בקשתם. או יובן רמזו להם שצריכין לעשות תקון לפגם של עון עבודה זרה שהוא ככופר בכל כ"ב אותיות התורה אשר ראשם ואמצעם וסופם 'אֱמֶת', וכן עשו ישבו בתענית ג' ימים וג' לילות כנגד ג' אותיות הנזכר לתקן פגם עון עבודה זרה שהיה לראשונים גם לתקן חטא ועון ופשע, גם לתקן פגם מחשבה ודיבור ומעשה. גם צמו ע"ב שעות כנגד שם הוי"ה במלוי יודי"ן [יו"ד ה"י וי"ו ה"י=72] ואחר שעשו התיקון הראו להם מן השמים דבר אחד שנראה לעיניהם שיצא ניצוץ אש מבית קודש קדשים שהוא כנגד הלב כמו שאמרו בירושלמי. ואמר לו נביא הַיְנוּ הוּא יִצְרָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה רוצה לומר כמו כמות ניצוץ זה הקטן כן הוא כמות היצר ועם כל זה אין אדם יכול לו! ' וּבַּהֲדֵי דְּתָפְסוּ לֵיהּ ' הוא לשון מליצה רוצה לומר שתפסו בכונות שלהם כח החיות שלו למתקו ונשמט שיעור קטן מידם כפי שיעור שער אחד משערות הראש רוצה לומר חלק קטן שלא נתבטל בידם. ומה שאמר רָמָא קָלָא אָזַל קָלֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי לא היה כן ממש אלא כך בא קול למשמע אזנם שהשמיעו אותם מן השמים קול גדול שיעור מהלך ת' פרסי להורות להם שהוא הגורם חרבן ארץ ישראל שהיא ת' פרסה. ' וְאַמְרֵי : דִּילְמָא מְרַחֲמֵי לֵיהּ ' לזה חלק הקטן באומרו שהוא עושה שליחות המקום כמשל בן המלך והשפחה שאמרו בזוהר הקדוש ואם כן זה הנשאר יקטרג אחר כך ויתגבר? ואמר להם הנביא ' שַׁדְיוּהוּ בְּדוּדָא דְּאִבְרָא ' פירוש שיעשו כונות להוריד זה החלק הנשאר לנוקבא דתהומא רבא שלא יוכל להתגבר עוד ' וְחַפְיוּהוּ לְפוּמָא בְּאִבְרָא, דְּשָׁאִיב קָלָא ' פירוש הארת שם אֱלוֹהַּ אשר במילואו עולה מספר אֲבָר [אל"ף למ"ד ו"ו ה"א = אֲבָר 203] והוא המגין על הנשמה בסוד (איוב ג, כג) 'וַיָּסֶךְ אֱלוֹהַּ בַּעֲדוֹ' ושאר המאמר מובן מאיליו כי יש בו דברים שהם דברי מליצה ואינם כפשוטן.

לָמָּה נִקְרָא שְׁמָם: 'אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה'? שֶׁהֶחֱזִירוּ אֶת הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ. מקשים הוה ליה לקראם 'כְּנֶסֶת הַגְּבוּרָה' או 'הַנּוֹרָאָה' כי החדוש שעשו הוא בתוארים של הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא? ונראה לי בס"ד דאם יקראום 'הַגְּבוּרָה' אין זה חדוש לגבי ירמיה ואם יקראום 'הַנּוֹרָאָה' אין זה חידוש לגבי דניאל, אך קראום 'הַגְּדוֹלָה' דהם עשו חידוש בתואר הַגָּדוֹל דמשה רבינו ע"ה אמר אחר תואר הַגָּדוֹל שני תוארים נמצא תואר הַגָּדוֹל נאמר למעלה משני תוארים ואתא ירמיה וחסר תואר אחד הרי נתמעט ח"ו כבוד הַגָּדוֹל שעתה אינו נזכר אלא למעלה מתואר אחד, וכן דניאל שחסר גם כן תואר אחד והניח רק תואר אחד אחר הַגָּדוֹל גם כן נתמעט תואר הַגָּדוֹל וכאשר באו אנשי כנסת הגדולה והזכירו שני תוארים אחר תואר הַגָּדוֹל הרי החזירו תואר הַגָּדוֹל למעלתו ולכן על זה החידוש קראום 'אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה'. ומה שאמר הֶחֱזִירוּ אֶת הָעֲטָרָה לְיָשְׁנָהּ ולא אמר 'הֶחֱזִירוּ הַגְּדוֹלָה'? נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו ז"ל בשער הכונות בענין שלשה ההי"ן הנזכרים בשלשה תוארים אלו שהם ' הַ גָּדוֹל הַ גִּבּוֹר וְ הַ נּוֹרָא' הנה שלשה תוארים אלו עצמן הם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] של בחינת וא"ו דשם ה ו י"ה והשלשה ההי"ן הנוספין עליהם הם סוד הבינה שהיא ה"א ראשונה שבשם ה וי"ה שיורדת בחסד הנקרא גָּדוֹל ונעשה הַגָּדוֹל ויורדת בגבורה ונעשה הַגִּבּוֹר ויורדת בתפארת הנקרא נּוֹרָא ונעשה הַנּוֹרָא, נמצא אלו השלשה הה"ין הם עֲטָרָה לשלש תוארים שהם 'גָּדוֹל גִּבּוֹר נּוֹרָא' שהם חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] דבחינת אות וא"ו דשם ה ו י"ה. ואמרתי בס"ד דאלו השלשה ההי"ן נרמזים בשם האחד וארבעים משמות ע"ב שהוא הה"ה ולכן הוא שם מ"א כי הבינה נקראת 'אֵם' בסוד (משלי ב, ג) 'אִם לַבִּינָה תִקְרָא' ולכן ירמיה שלא אמר הַנּוֹרָא חיסר חלק מן הָעֲטָרָה גם כן שהיא אות ה' וכן דניאל שלא אמר הגבור חיסר גם את הָעֲטָרָה ואתו אנשי כנסת הגדולה ואמרו 'הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא' הֶחֱזִירוּ גם הָעֲטָרָה שהיא שלשה ההי"ן לְיָשְׁנָהּ.