בן יהוידע על יומא עא.

מְחַיֵּה חַיִּים , עָשִׂינוּ שְׁלִיחוּתוֹ. נראה לי בס"ד מה שאמר בזה הלשון דידוע רשעים בחייהם קרויים מתים (ברכות יח:) אך על ידי שליחות זו של שלוח השעיר למדבר נמחלים עונותיהם ונמצאו כל ישראל קרויים חַיִּים! ונמצא שהיום הזה הקב"ה מְחַיֵּה בני אדם שנקראים חַיִּים שלא נשאר בישראל רשעים שקרויים מתים. ומה שאומרים רבנן מְחַיֵּה חַיִּים יִתֵּן לְךָ חַיִּים אֲרֻכִּים טוֹבִים בשלימות מצוות עשה וּמְתֻקָּנִים בשלימות מצות לא תעשה, או טוֹבִים בתורה שנקראת 'טוֹב' וּמְתֻקָּנִים במצות. או אֲרֻכִּים כמשמעו בכמות וְטוֹבִים באושר עולם הזה עושר וכבוד ובנים ובריאות, וּמְתֻקָּנִים באושר עולם הבא תורה ומצות ומעשים טובים. ונראה לי בס"ד בזה הפסוק (ישעיה מח, ט) 'לְמַעַן שְׁמִי אַאֲרִיךְ אַפִּי וּתְהִלָּתִי אֶחֱטָם לָךְ' והיינו 'אֶחֱטָם' ראשי תיבות חַ יִּים אֲ רֻכִּים ט וֹבִים מְ תֻקָּנִים. גם אומרם 'מְחַיֵּה חַיִּים' חי י"ם הם י סוד ו מ לכות:

(תהלים קטז, ט) "אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים". אָמַר רַב יְהוּדָה: זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים. קשה מה שייכות לומר על מְקוֹם שְׁוָקִים אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ'? ונראה לי בס"ד כי אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' ודאי קאי על בתי מדרשות, וכמו שנאמר גבי דואג (שמואל א' כא, ח) נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' שהיה מחובשי בית המדרש, אך אם האדם צריך לתקן בידו מאכלו ומלבושו, מוכרח לאבד כמה שעות ביום בשביל תיקונם והכנתם, אבל בעיר שיש שווקים שהכל מוכן ומתוקן דאפילו תבשילים מוכרים בהם באופן שאין אדם צריך לתקן בידו כלום אלא קונה ואוכל תיכף קונה ולובש תיכף אז על ידי כך יוכל להיות נֶעְצָר לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות, וזהו שנאמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בבית המדרש בתמידות הוא רק בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, רוצה לומר במקום שיש שווקים שהכל מוכן ומזומן ואין צורך לאבד הזמן. או יובן בס"ד על פי מה שאמר הרמב"ם ז"ל (רמב"ם הלכות דעות ג, ג) 'בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ' (משלי ג, ו) זה כלל גדול בתורה שהאדם גם בעסק הגשמיות יכוין בעבור עבודתו יתברך, ולזה אמר אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' כלומר בכל עת אני רואה עצמי לִפְנֵי הֳ' וגם בהיותי עומד 'בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים' זֶה מְקוֹם שְׁוָקִים לקנות דברים הגופניים, כי אני מכוין לעבודתו יתברך. או יובן הכונה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כשאדם מהלך צריך לכוין שתי רגליו הם כנגד נצח והוד שהם תרין שוקין ודוק. או יובן רמז על אחיזתו שהוא במלכות אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ' בחינת פנים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים, ודרש רב יהודה 'אַרְצוֹת הַחַיִּים' על מְקוֹם שְׁוָקִים הם נצח והוד שהם תרין שוקין ושווקים לשון שוק וירך ששם מקום היחוד וההי"ב.

אֵלּוּ שְׁנוֹתָיו שֶׁל אָדָם, שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה. נראה לי בס"ד דדריש (משלי ג, ב) 'וּשְׁנוֹת' לשון שינוי שמשתנים הימים לטובה ולחיים, והיינו כי התורה נמשלה לתבואה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (מכות י.) על פסוק (קהלת ה, ט) 'וּמִי אֹהֵב בֶּהָמוֹן לֹא תְבוּאָה' והמרבה בעסק התורה שיעשה ממנה גֹּרֶן וגם יהיה נַגָּר בפלפול התורה אז יחסר מספר גֹּרֶן מספר רָעָה וישאר מספר טוֹבָה [גֹּרֶן 253 - רָעָה 275 =טוֹבָה 22] , ולזה אמר שֶׁמִּתְהַפְּכִין לוֹ מֵרָעָה לְטוֹבָה.

"אֲלֵיכֶם אִישִׁים אֶקְרָא" וְגוֹ' (משלי ח, ד) , אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה: אֵלוּ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים כְּנָשִׁים וְעוֹשִׂין גְּבוּרָה כָּאֲנָשִׁים. פירש רש"י ז"ל 'אִישִׁים' לשון אשה מדלא כתיב אנשים, וקשה למה אִישִׁים משמעותה על אשה טפי מאיש, אדרבא באישים יש אותיות איש ולא יש אותיות אשה? ונראה לי בס"ד כי אִישִׁים משמעותה לזה ולזה, שהוא שם דבר דהיינו אישות, וקשיא ליה לבעל המאמר אם הוא מדבר עם אנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם אֲנָשִׁים אֶקְרָא' ואם מדבר עם הנשים יאמר 'אֲלֵיכֶם נָשִׂים אֶקְרָא' ולמה נקיט 'אִישִׁים' שהוא מלתא דמשתמעא לתרי אנפי? ולכן מפרש דקאי על תלמידי חכמים דאית בהו הא והא שדומין לנשים ועושין גבורה כאנשים. ומה שאמר שֶׁיּוֹשְׁבִים וְדוֹמִים , תיבת 'שֶׁיּוֹשְׁבִים' נראה לשון יתר? ונראה לי בס"ד הכונה כמו האשה שהיא עצורה בבית שיושבת בביתה ולא תצא חוצה, דכתיב (תהלים מה, יד) 'כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה' כן הם יושבין בבית המדרש ועצורים שם, ובזה הם דומין לנשים, אך באמת עושין גבורה כאנשים שיודעין בכל עניני העולם ופקחים בכל דבר, כי הם הנותנים עצה נכונה לאנשים אפילו בעניני המלחמה. או יובן יּוֹשְׁבִין בבית המדרש ואינם עוסקים במשא ומתן ומלאכה, ובזה דומין לנשים שֶׁיּוֹשְׁבִין בביתם ומתפרנסים מן בעליהם, כן הם מתפרנסים במה שמחזיקין בידם העשירים, אך באמת הם עדיפי מנשים יען דהאשה נשפעת מבעלה ואינה משפעת לו, אך אלו אף על פי שנשפעים מן העשירים עושים גבורה כאנשים שהם משפיעים לעשירים שבזכותם עושים במשא ומתן ומצליחים בו.

אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁתּוֹרָה פּוֹסֶקֶת מִזַּרְעוֹ, יֵלֵךְ וְיִשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חָכָם. נראה לי בס"ד נקיט 'יֵלֵךְ' לומר אם אינה מצויה בעירו יֵלֵךְ אפילו לעיר אחרת כדי לישא בת תלמיד חכם.