בן יהוידע על יומא סט.

מֶה עָשָׂה שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק? לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה, וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה. פירוש בִּגְדֵי כְּהֻנָּה כשהיה לובשם כהן גדול בבית המקדש היה שורה עליהם זיו של אורה שכל אדם הרואה אותם מרגיש במראה עיניו בהארה זו ובודאי הארה זו לא תהיה עליהם אלא רק בבית המקדש, אך עתה ראה שמעון הצדיק השעה צריכה לכך שתהיה הארה זו עליהם גם כשהוא לובשם חוץ למקדש לכך בצאתו בהם המשיך אותה ההארה על ידי כוונות ידועות לו, ולזה אמר לָבַשׁ בִּגְדֵי כְּהֻנָּה הם בגדים העיקרים וְנִתְעַטֵּף בְּבִגְדֵי כְּהֻנָּה קאי על אותו זיו ההארה שלהם שהמשיך על הבגדים. ומה שאמר וַאֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם , נראה לי בס"ד שתפסו בידם אבוקות של אור זכר לזכות התורה שיש להם כמו שנאמר (משלי ו, כג) 'נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר' שתגין עליהם. ועוד נראה לי בס"ד שתפסו אֲבוּקוֹת שֶׁל אוּר בְּיָדָם עשו בזה כונה על שם קדוש הנקרא אדי " ר רו " ן שיוצא מפסוק (שמות טו, ו) 'יְמִינְךָ הֳ' נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ' וכנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער רוח הקודש ביחוד ל"א יעוין שם. ושם זה יש בו אותיות 'אוּר' ואותיות 'יָד' ואותיות 'נֵר' ולכן תפסו אֲבוּקוֹת אוּר בְּיָדָם שיש כאן אוּר וְיָד וְנֵר שכיונו בזה על שם אדי"ר רו"ן הנזכר לשמירתם. ומה שֶׁהָיוּ מְהַלְּכִין כָּל הַלַּיְלָה כֻּלּוֹ נראה כיונו לילך רק בחצי השני שנקרא לַּיְלָה שהוא עת רצון וכיון שזרחה חמה פגעו זה בזה ומן השמים נעשה כך לסימן טוב שבזריחת החמה יהיה נס הישועה על דרך (מלאכי ג, כ) וְזָרְחָה לָכֶם יִרְאֵי שְׁמִי שֶׁמֶשׁ צְדָקָה וּמַרְפֵּא בִּכְנָפֶיהָ.

אָמַר לָהֶם: מִי הֵם הַלָּלוּ. נראה לי ודאי שידע שהכותיים הם היו המלשינים אך רצה לידע אם גם שריו ועבדיו ידם במעל הזה להיות בקשר המלשינות עם הכותיים כדי למסור גם אותם בידם והשיבו רק הכותיים הללו המלשינים. ומה שאמר נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם נראה לי בס"ד הטעם שעשו כן כי הם עשו מעשה נחש ושליטת האדם בנחש הוא בראש הנחש דכתיב (בראשית ג, טו) 'הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ' לכן נְקָבוּם בְּעִקְבֵיהֶם ותלו העקבים בזנבות הסוסים נמצא הראש שלהם הוא אשר מתגלגל ומתרוצץ בקרקע על האבנים, והואיל דסטרא אחרא יניקתה מן הזנב לכן תלאום בזנבות הסוסים. והא דזרעוהו כרשינין לבזותם דנחשבין לבהמות. ועוד רמזו בזה דאויבי ישראל כוחם מן שתי שיני"ן דנח ש ו ש טן ועל אלו כתיב (תהלים ג, ח) 'שִׁנֵּי רְשָׁעִים שִׁבַּרְתָּ' וידוע כר לשון קוצר כמו שפירש הערוך בערך כר, דקצר רוח תרגומו מאן דכריה רוחיה עיין שם, ולכן זְרָעוּהוּ ' כַּרְשִׁינִין ' דרמזו בכרשינין הוא 'כר שינין' רוצה לומר קצרה ידם מן תגבורת השינין שהיה להם מנח ש ו ש טן ולכן נאמר (תהלים קכד, ו) 'בָּרוּךְ הֳ' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם'.