בן יהוידע על יומא נג.

וְכִי הֲוָה בָּעִי רַבִּי אֶלְעָזָר לִסְגוּיֵי, הֲוָה אָזִיל לַאֲחוֹרֵיהּ. יש להקשות למה בהיכא דרבי יוחנן בעי לסגויי הוה רבי אלעזר גחין לכבוד רבי יוחנן והיכא דרבי אלעזר בעי לסגויי לא הוה גחין ואזיל? ונראה לי בס"ד דרבי אלעזר הוה זהיר תמיד להסתכל בפני רבי יוחנן דמלבד מה שנאמר (ישעיה ל, כ) 'וְהָיוּ עֵינֶיךָ רֹאוֹת אֶת מוֹרֶיךָ' יש תועלת גדולה בהסתכלות פני הצדיק וחכם ולכן כד הוה רבי אלעזר הולך ורבי יוחנן יושב במקומו לא הוה רבי אלעזר גחין ואזיל אלא זוקף ראשו כדי שיסתכל היטב בפני רבי יוחנן גם בעת הילוכו דהא הוה אזיל לאחוריו ושפיר מצי לאסתכוליה בפני רבי יוחנן רבו והוה קפיד אפילו על שעה מועטת כזו שלא ימנע מהסתכלותו בו, אבל כד הוה רבי יוחנן אזיל היה אחוריו לפני רבי אלעזר ולא פניו כדי שיסתכל בו לכך הוה גחין וקאים בדוכתיה להראות הכנעה לכבודו של רבי יוחנן. ומה שהיה רבא מְנַגְּפָן כַּרְעֵיהּ בהילוכו מקמיה רב יוסף היינו כי מצד הדין יצדד פניו ויצא והמצדד פניו רואה מה שיש לאחוריו ולא מְנַגְּפָן כַּרְעֵיהּ בְּאִסְקוּפְּתָּא וכיוצא בהם, אך רבא היה מחמיר דאינו מצדד אלא הולך לאחוריו ביושר ועיניו אל רב יוסף רבו ולכן מנגפן רגליה במדרגות ומעלות כי עיניו ולבו פונים אל רבו ואינו משער מה שיש אחריו. ואולי גבי רבי אלעזר לא הוה ליה הכי דהיה מדרשו של רבי יוחנן גדול ובמקום שיושב רבי יוחנן היה מיושר ושוה ואין בו אִסְקוּפְּתָּא וכיוצא לכך לא הֲווּ מְנַגְּפָן כַּרְעֵיהּ.