בן יהוידע על יומא נב:

הַחִיצוֹנָה הָיְתָה פְּרוּפָה מִן הַדָּרוֹם וְהַפְּנִימִית מִן הַצָּפוֹן. נראה לי בס"ד שהיה הסדר כך דהחכמה תתייחס לדרום והעושר לצפון ותחילה האדם יעסוק בחכמה ואחר כך בעושר ולכן היתה פתוחה מדרום כדי שיבא תחילה בצד הדרום ואחר כך יגיע לפתח שבצד הצפון שרומז לעסק העושר אך לא ישתקע בעסק זה של עושר אלא חוזר ופונה ומביט בחכמה לכך כיון שהגיע לצפון הופך פניו לדרום ומהלך עם הפרוכת עד שמגיע לארון שהוא מקום התורה והמצות.

וְאַרְגָּז שֶׁשָּׁלְחוּ פְּלִשְׁתִּים דּוֹרוֹן לַהֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל. הדבר יפלא והלא בארגז הניחו צורות עכברים וצורות טחורים של זהב ואיך יניחו ישראל צורות מאוסות כאלו בצד ארון הקודש ויכניסום לבית קודש קדשים? והיה צריך להעבירם תכף ומיד כשבא להם ארון הקודש! ונראה לי בס"ד דודאי אותם עכברים וטחורים הסירום תכף ומיד אך בארון היה דף בולט שעליו מונח ספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה וכאשר הוציאו הארון למלחמה הסירו הספר תורה מעל דף הבולט, והפלשתים עשו ארגז של זהב והניחו בתוכו צורות עכברים וטחורים, ובעת שבא הארון אצל ישראל הסירו עכברי הזהב משם ונשאר ארגז הזהב ריקן שקבעו אותו פלשתים על גבי דף הבולט בארון, ועתה הניחו ספר תורה שכתב משה רבינו ע"ה בתוך הארגז הזהב ההוא. והא דלא הסירו גם הארגז משם נראה דעשו כן על פי רוח הקודש שרצה השם יתברך שישאר הארגז שעשו פלשתים שם כדי שיהיה זכר לדורות עולם הדבר אשר קרה לארון הקודש בהוציאם אותו למלחמה שאז מעתה ומעכשיו יהיו נזהרים בכך שלא יוציאו עוד הארון ממקומו כלל.