בן יהוידע על יומא יח

רַב, כִּי מִקְלַע לְדַרְשִׁישׁ, מַכְרִיז: מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא? רַב נַחְמָן כִּי מִקְלַע לִשְׁכֶנְצִיב, מַכְרִיז: מַאן הַוְיָא לְיוֹמָא. הנה חלילה להרהר אחר גדולי חכמי ישראל אלה לומר שהיו להוטים כל כך על תאות המשגל ח"ו שאינם יכולים לעמוד בלא אשה על מקצת ימים דאפילו הדיוט שבהדיוטים יוכל לסבול תאותו בזה, וכל שכן קדושים ופרושים כאלו אשר מקדשים עצמן במותר להם! גם עוד אם היו להוטים כל כך חלילה אמאי לא חשו לכבוד עצמם בעיני הבריות? ולא עוד אלא שהיו מכריזין: מי עשה הכרזה כזאת בעולם! ועוד למאי נפקא מינה נכתב דבר זה בתלמוד אם לגנותם ח"ו, ואם ללמוד דין לא היה להזכיר שמותם! אך הַסְכֵּת וּשְׁמַע דברים המוצדקים המתיישבים על הלב, והוא כי לפעמים ימצא מנהג רע באיזה מקומות שהאנשים לא ישאו נשים אלא אחר היותם בני שלשים וארבעים שנה, ועד עתה ימצא כן במקומות כורדסתא"ן ואומרים שגם בערי אירופ"ה יש מנהג זה. והנה בזמן רב ורב נחמן היה המנהג הזה נוהג בערים אלו בדרשיש ושכנציב, ובודאי כד הוו אזלי רבנן להתם היו מוכיחים אותם לבלתי יתאחרו יותר מעשרים שנה , אך להיות כי פשתה המספחת שם במנהג זה, ורבים מעמי הארץ אשר נכשלים בזה הוו רבנן עושים הכרזה זו בעבור עצמן כדי להלהיב לבבות העם בענין זה יותר שאז כל אדם ישא קל וחומר לעצמו לומר ומה רבנן שעוסקים בתורה ימים ולילות וקדושים הם וגם נשואין עם כל זה חוששים לעצמן בשביל קרי ואינם רוצים לעמוד בלא אשה קצת ימים, כל שכן וכל שכן בחורים המונים דתקיף יצרייהו טובא שצריכין להנשא ולא יאחרו נישואין שלהם להשאר בלא אשה מפני איסור קרי! ודבר זה עושה פועל בלבבות ההמונים יותר מדברי מוסר ותוכחות עשר ידות כי זהו מעשה רב! ולפי זה רבנן קבלו לזלזל בכבודם בהכרזה זו שאינה צריכה להם, בעבור לזכות את הרבים באפרושי מאיסורא שבזה יתבטלו במצות הנישואין ופריה ורביה ביותר, אשריהם ואשרי חלקם זכות הרבים תלוי בם! וטעם זה שאני אומר הוא מוכרח מאד בעיני כל איש משכיל, יען כי מן הגמרא משמע דלא היו רבנן עושין כן אלא רק כשהולכין למקומות הללו דרשיש ושכנציב ולא במקומות אחרים, ולמה? אלא ודאי הטעם כאשר כתבתי שעושין כן לצורך מצוה לזכות המון העם שהיה להם מנהג הרע הנזכר ולא היה זה המנהג אלא רק בשני מקומות אלו ולכן הוצרך הש"ס לסיים את שתי המקומות ההם! ומקשי וְהָתַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא יִשָּׂא אָדָם אִשָּׁה בִּמְדִינָה זוֹ וְיֵלֵךְ וְיִשָּׂא אִשָּׁה בִּמְדִינָה אַחֶרֶת וכו' כלומר הן אמת שהיו עושין כן בעבור להלהיב לב המון העם עם כל זה הוה ליה למיחש להא דרבי אליעזר בן יעקב דשמא גם אחרים ילמדו לעשות כן להנאתם? ותירץ רַבָּנָן , קָלָא אִית לְהוּ ולכך לא חשו לזה דהכל יודעים לחלק בין רבנן לשאר אינשי וְאִי בָּעִית אֵימָא: יִיחוּדִי הֲווּ מְיַיחֲדִי לְהוּ וְלֹא הָיוּ נִזְקָקִין לָהֶם וכן הוא האמת כמו שאמרו האי בעית אימא בלי ספק! ואם תאמר אם כן לא יתפעלו המון העם מענין זה מאחר דאין נזקקין להם, זה אינו, דודאי המון העם יתפעלו דיודעים הם מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ פַּת בְּסַלּוֹ הוא נשמר מן היצר הרע! אם כן עדיין אומרים ראו כמה חמור דבר זה דהא רבנן מתכוונין שיהיה להם פת בסלם כדי שבזה הם נשמרים מיצר הרע ואם כן כמה צריך האדם להשתדל בדבר זה שלא יאחר המצוה! ודע דרש"י ז"ל פירש 'מאן הויא ליומא שתנשא לימים שאתעכב כאן ואחר כך תצא' והקשה הרב 'גט פשוט' (סימן קי"ט סק"ג) והא הוה ליה בני גרושת הלב דאסור כנזכר בסוף פרק שני דנדרים? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דהכא לא היו מכריזין על מנת שתתגרש ביום פלוני אלא מכריזין שתתגרש ביום שיצא מן העיר הזאת, ולפי זה הגרושין הם ספק שאם נזדמן לו איזה סיבה שיתיישב בזאת העיר ולא יצא גם היא תשאר אצלו ולא תתגרש וכיון שהוא ספק ליכא בזה איסור בני גרושת הלב שזה נאמר על מי שגומר בלבו לגרשה בודאי ואינו תולה הגרושין בדבר אחר. אי נמי אין מכריזין לגרשה בגט פיטורין אלא הכונה שלא יתחייב לה בשאר וכסות ועונה אחר שיצא מן העיר ואם יזדמן שיחזור לעיר זו תבא ותשמש תחתיו ולכן אין כאן איסור בני גרושת הלב. ועוד נראה לי בס"ד דלא היו מכריזין ליקח נשים הראויים להוליד אלא נשים שפסקו ממראות דמים ואינם ראויים להוליד, ובזה יתורץ דקדוק אחר, למה מקשי מדין דם חימוד יקשה דכל פנויה היא בחזקת נדה וצריכה ז' נקיים? ובזה ניחא דהכרוז הוא אצל נשים שפסקו לראות ודרכם הי' כל אשה שפסקה לראות טובלת מדם נדה שעבר אף על פי שאין לה בעל כדי שתהיה טהורה כל ימיה, ולכן לא מקשי אלא רק מדם חימוד. וראיתי להרב משנה למלך ז"ל (בפרק כ"א מהלכות איסורי ביאה הלכה כ"ח) שהביא דברי הרב גט פשוט ופלפל בהם, ואנא עבדא פלפלתי בדבריהם בקונטרוסי ואין כאן מקום לזה. אך דרך אגב נתקשה לי בדברי התוספות דיבמות (יבמות לז:) שהביא הרב גט פשוט, דאיך ניחא להו לתרוצי שאם תתעבר יקחנה עמו דאכתי לא פליט מחשש ממזרות דאיכא למיחש שמא יבא אחד מן הבנים לעיר זו וישא אחות אמו, או תבא הבת ותנשא לאחי אמה, או להפך שיבואו אחי האם ואחות האם לעיר זו וישאו, דמה שאמר רבי אליעזר בן יעקב 'שֶׁמָּא יִזְדַּוְּגוּ זֶה אֵצֶל זוֹ וְנִמְצָא אָח נוֹשֵׂא אֶת אֲחוֹתוֹ' לאו דוקא אלא הוא הדין בכהאי גונא, וכיוצא בה נמי איכא איסור ממזרות, וצריך עיון.