בן יהוידע על יומא יח.

בִּשְׁלָמָא ' שֶׁמָּא שָׁכַח ' לְחַיֵּי , אֶלָּא ' שֶׁלֹּא לָמַד ', מִי מוּקְמִינָן כִּי הַאי גַּוְנָא?. פירוש בִּשְׁלָמָא אם שָׁכַח אין כאן קושיא על הממנים איך מינוהו בכהן גדול דאפשר הם לא ידעו ששכח תלמודו וכבר הוחזק אצלם מעיקרא שהיה חכם ואוקמוהו אחזקתו ולא בדקו אותו, אבל אם לֹּא לָמַד הרי לא הוחזק אצלם בתורת חכם ואיך מינהו? דהוה ליה לבדקו בעת המינוי בחכמה!

"וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל מֵאֶחָיו", שֶׁיְּהֵא גָדוֹל מֵאֶחָיו, בְּנוֹי, בְּכֹחַ, בְּעֹשֶׁר וּבְחָכְמָה. יש להקשות למה הקדים הנוי והכח דנקיט להו קודם עושר וחכמה? ונראה לי בס"ד דשתים אלה הם מעשה שמים והם מעת הלידה מה שאין כן העושר אפשר שיעשרוהו אחרים, וכן אם אינו חכם שלא למד אפשר שיטרחו עמו אחרים וילמדוהו ויתחכם. ועדיין יש להקשות דצריך למנקט החכמה קודם העושר? ונראה לי נקיט העושר קודם כי יהיה העושר סיוע לקנות החכמה כמו שאמרו על רבינו תם ז"ל שהיה עשיר והיה דרכו להביא לפניו על השלחן קערה גדולה מלאה זהובים בעת שהיה לומד ועוסק בתורה בפלפול וסברה מפני שהעושר פותח את הלב לחכמה אבל גבי חכמה כתיב (קהלת ט, יא) 'לֹא לַחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר'. ונראה לי מה שצריך העושר לכהן גדול הוא מפני שעליו מוטלת מצות התוכחה יותר להוכיח לאחיו הכהנים ולשאר העם וכמו שנאמר ליהושע כהן גדול (זכריה ג, ז) 'כֹּה אָמַר הֳ' צְבָקוֹת אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר וְגַם אַתָּה תָּדִין אֶת בֵּיתִי וְגַם תִּשְׁמֹר אֶת חֲצֵרָי' וכן הנביא הוכיח את הכהנים בעבור התוכחה דכתיב (ירמיה ב, ח) הַכֹּהֲנִים לֹא אָמְרוּ אַיֵּה הֳ', ואם יהיה עשיר לא יעשה חנופה לשתוק מלהוכיח!

עַד דְּאוּקְמֵיהּ לִיהוֹשֻׁעַ בֶּן גַּמְלָא בְּכַהֲנֵי רַבְרְבֵי. כתב הריטב"א קשה דכאן משמע שלא היה כשר וראוי ואילו בגמרא דבתרא (בבא בתרא כא.) קתני ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל יעוין שם? ונראה לי בס"ד דחסיד וכשר היה והאריך ימים ושנים בכהונה גדולה דהא עשה תקנות גם כן, וכאן לא קאמר שהוא קנה הכהונה בדמים כי חלילה לאותו צדיק לזלזל בכהונה גדולה לקנותה בדמים אלא רק מִרְיָם בַּת בַּיְתוֹס נתנה מעצמה שלא מדעתו תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי לְיַנַּאי כדי למנותו כהן גדול ועשתה כן לכבוד עצמה כי כבר אירסה יהושע קודם שנתמנה ורוצה להתכבד שתהיה אשת כהן גדול. ואולי היה אדם אחר נותן ממון לינאי למנותו והוצרכה מרים להרבות בדינרים על דרך 'אתא חמרא ובטש בשרגא' (שבת קטז:) אך יהושע בעלה לא היה לו ידיעה בכל זה. ומה שאמרו ביבמות (יבמות סא.) דאמר רב יוסף 'קטיר קא חזינא הכא' [=רב יוסף העיוור אומר: אני רואה במינוי זה קשר, קנוניא של רשעים] הוא מצד ינאי המקבל ומצד מרים הנותנת זה כיון להנאת ממון וזו כיונה בשביל הכבוד ואחר שקיבל ינאי תַּרְקְבָא דְּדִינְרֵי מינה את יהושע בעלה בעל כרחו מאחר שקבל הממון ואין מצידו שום אשמה בזה.