בן יהוידע על תענית ו.

אַף אַתָּה, בַּמָּה אֲבָרֶכְךָ? אִם בַּתּוֹרָה? הֲרֵי יֵשׁ לְךָ תּוֹרָה! וכו'.. בעין יעקב גריס נמי 'וְאִם לִגְדֻלָּה? הֲרֵי יֵשׁ לְךָ גְּדוֹלָה!' אך בגמרא לא גריס גדולה. וצריך להבין לגרסת הגמרא אמאי לא נקיט גדולה? ונראה לי בס"ד משום שסיים 'יִהְיוּ צֶאֱצָאֵי מֵעֶיךָ כְּמוֹתְךָ' ואם יזכיר גדולה משמע שיהיו כמוהו בשררה שלו שהיה אב בית דין אם כן נראה כאלו אומר שיפטר וירשו כתרו! דאיך הבנים יקחו שררה של אביהן בחייו? ואף על גב דיש לומר שיהיו אב בית דין במקום אחר בחיי אביהן זה רחוק ואינו מוכרח, מה שאין כן בתורה ועושר ובנים יזכו בחיי אביהן לכל זאת דאין זה נוגע לאביהם. ודע כי רב נחמן זה המתברך הוא רב נחמן שהיה חתן הנשיא, והיה אב בית דין והיה עשיר גדול וכמו שכתוב בסדר הדורות.

'יוֹרֶה', שֶׁמּוֹרֶה אֶת הַבְּרִיּוֹת לְהָטִיחַ גַּגּוֹתֵיהֶן. נראה לי בס"ד הטעם שקרא הכתוב את היורה בשם מורה, דכתיב (יואל ב, כג) 'כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה' ולא אמר 'אֶת הַיּוֹרֶה' כי מּוֹרֶה אותיות מַהֲרוּ, רוצה לומר מהרו להטיח הגגות ולהכניס הפירות ולעשות שאר צרכים דהמטר מזומן לבא. וגם ב'מַלְקוֹשׁ' שהוא האחרון נראה לי בס"ד מַלְקוֹשׁ אותיות קוּם לָשׁ, כלומר גמר בישול התבואה וקרוב אתה ללוש עיסה ממנה. או יובן מַלְקוֹשׁ אותיות מלו שק, כלומר נגמר גידול התבואה ותמלאו עתה שקים ממנה להובילה לאוצר. וזהו שנאמר (תהלים קמה, טו) 'עֵינֵי כֹל אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּ וְאַתָּה נוֹתֵן לָהֶם אֶת אָכְלָם בְּעִתּוֹ', עִתּוֹ גימטריא מַלְקוֹשׁ [476] .

וּמַשְׁקָהּ עַד הַתְּהוֹם. בעין יעקב הגרסא וּמַשְׁקָהּ 'אֶת' הַתְּהוֹם וצריך להבין התהום כולו מים ומאי בעי בהשקאת המטר? וגם לגרסת 'עַד' הַתְּהוֹם קשה הלא המטר משקה פני הקרקע ואינו יורד עד התהום שהוא רב המרחק מאד. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בספר הלקוטים פרשת וישלח שיש בדומם תערובת ניצוצי קדושה ומתבררים ועולים על ידי המטר בכח אור רוחני היורד עמו מלמעלה והוא מאיר בהם ומחיה ומעלה אותם יעוין שם. ובזה מובן אומרו מַשְׁקָהּ 'עַד' הַתְּהוֹם או 'אֶת' הַתְּהוֹם, הכוונה על אור קדושה הרוחני היורד עם המטר מלמעלה שכוחו והארתו מתפשטת ויורדת עד התהום להאיר לניצוצי קדושה והשקאה זו היא ענין הארה, וכן אומרו 'אֶת' הַתְּהוֹם הכוונה על ניצוצי קדושה הסגורים במים התחתונים שבתהום, ומייתי על זה הפסוק (תהלים סה, יא) 'תְּלָמֶיהָ רַוֵּה נַחֵת גְּדוּדֶיהָ' פירוש גְּדוּדֶיהָ קאי על ניצוצי קדושה שמהם נברא חיילות של מלאכים, כי על כן הצדיק נקרא איש חיל והצדקת אשת חיל וסיים 'צִמְחָהּ תְּבָרֵךְ' רוצה לומר צמח ה"א דאלו הניצוצי קדושה הם שייכים לבחינת ה"א אחרונה שבשם, תברך אותם.

וְיוֹרֶה גּוּפֵיהּ, מְנָא לָן? דִּכְתִיב: (יואל ב, כג) "כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה". נראה לי בס"ד הַמּוֹרֶה [256] עם הכולל עולה מספר לִבְרָכָה [257] .