בן יהוידע על תענית ג.

(זכריה ב, י) כְּשֵׁם שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא רוּחוֹת, כָּךְ אִי־אֶפְשָׁר לָעוֹלָם בְּלֹא יִשְׂרָאֵל. אף על גב דגם הטל אי אפשר לעולם בלעדו, דימה אותם לרוחות מפני שנקראו בהם המלאכים דכתיב (תהלים קד, ד) 'עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת'. ועוד דהטל אינו יורד אלא בלילה ולא ביום, אבל רוחות מצויים ביום ובלילה. אי נמי הטל נדחה מפני השמש שפורח בזריחתה, מה שאין כן הרוחות אינם נדחים. אי נמי הרוחות מרגישים בהם בני אדם, מה שאין כן הטל אינו ניכר ואינו נרגש כשיורד כמו הרוחות. אי נמי ישראל אחוזים בתפארת שהוא סוד רוח. אי נמי התורה היא תיקון הרוח ולכך דימה אותם לרוחות לרמוז הטעם שאי אפשר לעולם בלא ישראל מפני שהם עוסקים בתורה שהיא תיקון הרוח.