בן יהוידע על תענית טז

מַאי (ירמיהו יב, ח) "נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ"? וְכוּ' זֶה שְׁלִיחַ צִבּוּר הַיּוֹרֵד לִפְנֵי הַתֵּבָה שֶׁאֵינוֹ הָגוּן. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בחגיגה (חגיגה יג:) מלאך סנדלפו"ן גבוה מחבירו מהלך חמש מאות שנה עומד אחורי המרכבה וקושר כתרים לקונו, וכתבו התוספות מתפילות של צדיקים הוא עושה עטרות עיין שם. ולזה אמר 'נָתְנָה עָלַי בְקוֹלָהּ' על שְׁלִיחַ צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שאין לו רק קול ואינו שלם בכונה ומחשבה וחושב שהוא נותן עטרות עלי בקולו! על כן שנאתיה, דקול לבדו אינו כדאי לעשות ממנו עטרות! או יובן בס"ד מן המעלות שצריך להיות השליח צבור שלם בהם אשר נאמרו לעיל יש שלשה שהם לעיכובא והם: ע נוה ל ימוד י ראה, ראשי תיבות 'עָלַי' והיא חשבה דאלו השלש שהם ראשי תיבות 'עָלַי' נָתְנָה אותם בְקוֹלָהּ הערב דהיינו שיהיה קולה הערב הוא תמורת שלשה אלה שיספיק לבדו בעד השלשה למלאת חסרונם.