בן יהוידע על סוטה ט.

הִיא חָגְרָה לוֹ בְּצִילְצוּל. קשא הוה ליה למנקט זה אחר אומרו פָּרְסָה לוֹ סוּדָרִין נָאִין עַל רֹאשָׁהּ? ונראה לי בס"ד דהצלצול הוא מלבוש מיוחד לזונות שהוא לבוש פריצות ואין בו צניעות שהוא דק מאד שהבשר נראה מתוכו וחוגרת בו בחצי גופה מן מתניה ועד רגליה ולכן לא תחגור בזה בפרהסייא בהיותה על פתח דאם כן מכירין בה בני אדם עוברים ושבים שהיא זונה גמורה אך על פתח ביתה תעמוד מקושטת בסודרין ובקשוט פנים וכחול עינים וקליעת שער כי דברים אלו אינם מיוחדים לזונות. ואחר שהזכיר דברים אלו שהיא עומדת בהם בפתח הבית אמר הראתה לו באצבעה כי כשיעבור הנואף על פתח הבית רומזת לו באצבע שיכנס לבית דאין האיש בביתו ואין זר בבית ואחר שיכנס לבית אז תחגור בצלצול לפניו כדי להבעיר בו אש התאוה ביותר ולכן זכר חלוקה דצלצול אחר האצבעות.

הִיא הֶאֱכִילָתוֹ מַעֲדַנֵּי עוֹלָם. יש להבין אכילת המעדנים ודאי תהיה קודם ביאה ואמאי נקיט חלוקות אלו אחר חלוקות של הביאה שאמר פָּשְׁטָה לוֹ אֶת יְרֵיכָהּ וְקִיבְּלַתּוֹ עַל כְּרֵיסָהּ? ויש לומר דודאי דהנואף מזנה עמה בגניבה ובסתר לא תוכל להאכילו ולהשקותו בעת שהוא מזנה עמה אך היא תאכילהו ותשקהו כשיבא לביתה בעת שבני אדם מצויין שאי אפשר לזנות עמה. והוא נכנס בדרך וזיית"א והיא תאכילהו ותשקהו למצוא חן בעיניו ולכן נקיט חלוקות אלו בפני עצמו לבסוף ולא ערבינהו בהדי הפרטים דנקיט בענין הביאה. אי נמי אכילה ושתיה עושה לו לפרקים כאשר תמצא עת ראוי לכך אך כל אותם מילי הם מצויים אתה תמיד.

"חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם" חִצַּי כָּלִין, וְהֵן, אֵינָן כָּלִין. נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותנו ז"ל (ילקוט שמעוני נ"ך תרל״ה) על פסוק וִיהִי הֳ' מִשְׂגָּב לַדָּךְ מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה (תהלים ט, י) משל למלך שכעס על בנו ונשבע על אבן גדולה או על קורה אחת גדולה לזרקה עליו ואחר שנשבע אמר אם אזרוק עליו אבן זו או קורה זו כמו שהיא ימות ואם לא אזרוק כבר נשבעתי! מה עשה? שבר את האבן ואת הקורה לחלקים קטנים וזרקן בזה את זה נמצא קיים שבועתו ובנו נשאר בחיים, לכך נאמר 'מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה' שישבר עת הצרה לעתות הרבה כדי לשים ריוח בין עת לעת שיהיו יכולים לסבול. וכן כאן אמר חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם (דברים לב, כג) כי המכה והגזרה רעה הגדולה מכונית בשם חץ ואם יזרקנה עליהם בבת אחת לא יתקיימו בעולם על כן משבר החץ שהוא המכה הגדולה לחלקים קטנים ויביאם עליהם בזה את זה דנמצא הגזרה נתקיימה והם לא אבדו מן העולם וזהו שנאמר חִצַּי כָּלִין רוצה לומר אעשה מן החץ האחד הגדול חיצים הרבה ואז חיצי כלים שאפשר לזרקם כולם עליהם וְהֵן אֵינָן כָּלִין בזריקה זו.

אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נִפְרָע מִן הָאָדָם עַד שֶׁתִּתְמַלֵּא סְאָתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כ, כב) "בִּמְלֹאות [שִׂפְקוֹ] סִפְּקוֹ יֵצֶר לוֹ". פירש רש"י ז"ל 'ספקו כל רצונו' וקשא היכא משמע שתתמלא סאת עונות שלו? ונראה לי בס"ד אחרי אות קו־ף באלפא ביתא יש אותיות 'רשת' וידוע כי סאת העונות מכונית בשם רשת במקראות תהלים ומשלי כי הם רשת של יצר הרע שצד בם את האדם ואותיות סִפְּקוֹ הם סוֹף ק', שאם תניח אות הוא־ו בין סמ־ך ופ־ה תהיה נקראת סוף ק' והכונה סאת העונות שהיא הרשת הרמוזה בסוף אות ק' כשתתמלא אז יצר לו. ואמר לשון יֵצֶר כי זו הצרה באה לו על ידי היצר הרע שהוא השטן אשר אחר שמחטיאו מקטרג ומביא עליו צרה.

דָּוִד דִּכְתִיב "טָבְעוּ בָאָרֶץ שְׁעָרֶיהָ" (איכה ב, ט) . פירוש שערים של ההיכל דקיימא לן לרבנן דאלו השערים דוד המלך ע"ה הזמינם. ואמרתי בס"ד טעם שהזמין הוא את שערי ההיכל כי ראה ברוח הקודש שהקדוש ברוך הוא יעשה לו נס בהם אחר פטירתו כשבא שלמה המלך ע"ה להכניס הארון שדבקו זה בזה ואמר עשרים וארבעה רננות ולא נענה עד שאמר זָכְרָה לְחַסְדֵי דָּוִיד עַבְדֶּךָ (דברי הימים ב' ו, מב) נענה שנפתחו השערים וידעו הכל שהוא נקי מאותו עון (סנהדרין קז:) ולכן הוו חביבין עליו אותם השערים והזמינם הוא בעצמו. וכתב הרב עיון יעקב ז"ל אף על גב דמשה קדים נקיט לדוד ברישא משום דשל דוד מפורש בכתוב מה שאין כן של משה רבינו ע"ה גמרא עיין שם. ועוד נראה לי בס"ד הצלת מעשה ידיו של משה רבינו ע"ה היתה בידי אדם ולא היתה בדרך נס בידי שמים. ועוד דהיתה קודם החרבן מעת שנבנה מקדש ראשון דלא הוה עדיין שעת זעם אך הצלת מעשה ידיו של דוד המלך ע"ה אית בה רבותא טפי דהיתה בידי שמים בדרך נס וגם דהיתה בעידן רתחא בשעת החרבן ממש דהכל נחרב ונשרף והשערים ניצולו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ בשל דוד המלך ע"ה איכא רבותא טפי דשלטו ידי אויב בכל דברים הנבחרים קדשי קדשים והיכל ומזבח והשערים שהם תשמיש לאלו ניצולו מה שאין כן משכן נגנז כולו, עד כאן דבריו נר"ו.

מִשֶּׁנִּבְנָה מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד, קְרָשָׁיו קְרָסָיו וּבְרִיחָיו וְעַמּוּדָיו וַאֲדָנָיו וכו'. קשא למאי אצטריך לפרש פרטים אלו? וסגי למימר נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד כּוּלוּ! ונראה לי בס"ד דידוע במשכן נעשה תיקון לחמשה אותיות שם אֱלֹקִים שנפגמו בעגל דהיינו לאותיות 'אלה' שנפגמו בעשיית העגל ולאותיות 'מי' שנפגמו במה שהיו מנשקין אותו ואלו החמשה דברים ' קְ רָסִים קְ רָשִׁים בָּ רִיחִים עַ מּוּדִים אֲ דָנִים' הם כנגד חמשה אותיות שם אלקים שנפגמו בעגל ונתקנו בעשיית המשכן. ולכן תמצא ראשי תיבות חמשה דברים הנזכר הוא מספר רגע [273] כמנין שלשה שמות אלקים דקטנות עם שלשה כוללים שעולים חר"ן ועם ט"ו אותיותיהם הם מספר 'רגע' כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל כי הפגם היה משולש מצד המעשה ומצד הכבוד ומצד המחשבה ובשלשה אלה הגבירו עליהם מדת הדין ונעשה בהם גערה! ורגע הוא גער דהגערה היא מן הדין בסוד וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ (איוב כו, יא) וכנזכר בספר מ"א, ועל ידי מעשה המשכן בחמשה דברים הנזכר שהם ראשי תיבות 'רעג' גבר החסד הנקרא מַעְיַן גַּנִּים (שיר השירים ד, טו) המשקה לחמשה גנים והיינו מַעְיַן גַּנִּים [273] עולה מספר 'רעג' וכמפורש כל זה בדרשותי על התורה בס"ד. איך שיהיה הנה בחמשה דברים אלו נרמז תיקון הפגם שנעשה בחמשה אותיות שם אלקים ובזה מובן הטעם שנגנז אוהל מועד ונשאר קיים לרמוז כי אותו התיקון שנעשה בו לחמשה אותיות שם אלקים נשאר קיים ולא חזר לקלקולו אחר שחטאו ישראל אחר כך בעבודה זרה ומאחר דהתיקון נרמז בחמשה דברים אלו לכך פירש אותם כאן נִגְנַז אֹהֶל מוֹעֵד קְרָסָיו קְרָשָׁיו וכו' לרמוז טעם שנגנז הוא להורות על תיקון הנעשה בחמשה דברים אלו נשאר קיים לעולם גם אחר שחטאו אחר כך בעבודה זרה בעגלי ירבעם ושאר מלכי ישראל וגם במקצת מלכי יאודה.

שֶׁכָּל הַנּוֹתֵן עֵינָיו בְּמַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, מַה שֶּׁמְּבַקֵּשׁ אֵין נוֹתְנִין לוֹ, וּמַה שֶׁבְּיָדוֹ נוֹטְלִין הֵימֶנּוּ. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה כיון שהוא היפך ועיקם ראיית עינו שנתן עיניו במה שאינו שלו דנמצא אינו רואה ראיה ישרה אלא הפוכה לאחור על כן עִם עִקֵּשׁ תִּתְפַּתָּל (תהלים יח, כז) שיתהפכו ויתעקמו אותיות עין להיות צירוף עני שישאר עני מכל אשר יש לו בידו שנוטלין אותו ממנו.