בן יהוידע על סוטה ט:

הוּא אָמַר אֶהֱרוֹג אֶת אָדָם וְאֶשָּׂא אֶת חַוָּה. (בראשית ג, טו) . קשא אם אדם ימות בעבור העון גם חוה תמות! ומתי ישאנה? ואפשר דחשב אדם ימות תכף בשביל ששמע מפי הקדוש ברוך הוא אבל חוה ששמעה הצווי מן האדם לא תמות תכף. ועוד נראה לי בס"ד כפי רוב דברי רבותנו ז"ל סבירא ליה לידת קין והבל היתה אחר החטא ועל כן חשב אם יאכלו לא ימותו אלא עד אשר יזדווג אדם עם אשתו כדי שלא יהיה ביטול המין של אדם וחשב אחר שיזדווג אדם עם חוה ותתעבר ממנו זכר ונקבה ימות אדם כי אין עוד צורך בו לקיום המין אך חוה לא תמות אלא עד שתלד אותם ותניק אותם והוא חשב שצריך להם חדשי העיבור כשאר בעלי חיים ולא ידע שתהיה לידתם בנס שעלו למטה שנים וירדו שבעה קין ותאומתו והבל ושתי תאומותיו ולכן כיון דחשב דחוה מוכרח שתשאר בחיים בחודשי עיבור וימי יניקה חשב שישאנה בימים הללו.

וְגֵחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וַאֲדוֹנִיָּהוּ. קשא כפי סדר הדורות הוה ליה למנקט גחזי בתר אבשלום ואדניהו? ונראה לי בס"ד דרצה למנקט את גחזי בהדי בלעם ודואג ואחתופל דכולם אין להם חלק לעולם הבא וכמו דנקיט להו תנא דמתניתין בסנהדרין פרק חלק (משנה סנהדרין י, ב) ארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא ואלו הן בלעם ודואג ואחיתופל וגחזי.

אַבְשָׁלוֹם נִתְגָּאָה בִּשְׂעָרוֹ, לְפִיכָךְ נִתְלָה בִּשְׂעָרוֹ. נראה לי בס"ד שער אותיות עשר ואותיות ערש והכונה כיון שנתגאה בשער שלו סופו חטא עד שבא על עשר פלגשי אביו ואחר כך נהרג בעשר חניות של ברזל וגם העשר נהפך לערש על דרך מה שאמר הכתוב הִנֵּה עַרְשׂוֹ עֶרֶשׂ בַּרְזֶל (דברים ג, יא) וגם מספר שבט ברזל יואב [569] עולה שער [570] . ומה שאמרו לְפִיכָךְ נִתְקְעוּ בּוֹ שְׁלֹשָׁה שְׁבָטִים נראה לי בס"ד הטעם שתואר איש הוא מורה על חשיבות כמו 'איש ירושלים' (משנה אבות א, ה) והוא גנב לב דוד המלך ע"ה שהיה גדול המעלה שנקרא איש (נחמיה יב, כד) וגם לב בית דין שכל אחד מהם ראוי לתואר 'איש' וגם לב ישראל שכולם נקראו בשם איש דכתיב כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל (שופטים כ, יא) לפיכך נתקעו בו שלשה שבטים שכל שבט [311] מספרו איש [311] .

תָּנוּ רַבָּנָן שִׁמְשׁוֹן בְּעֵינָיו מָרַד. הא דאמר מָרַד ולא אמר חָטָא לרמוז חטאו היה כמו מרד כי אמר 'הִיא יָשְׁרָה בְעֵינָי' (שופטים יד, ג) דקדק בלשון 'הִיא' לומר להם אפילו אם תביאו לי טובה ממנה מבנות ישראל לא אקח אלא זו! ולכן עניינו דומה למרד שאינו עושה בשביל תאות לבו. ובאמת שזה היה בהשגחה פרטית כדי לנקום מפלשתים ולכן אמר בְּעֵינָיו מָרַד ללמדינו שבחו מתוך גנותו כיון שעניינו היה כמו מרד דלא עביד בשביל תאוה מזה מובן כי נתגלגל לידו דבר זה בשביל ישראל וכמו שנאמר כִּי מֵהֳ' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים (שופטים יד, ד) שהיה זה לטובת ישראל לנקום מפלשתים. ועוד נראה לי נקט לשון מרד כי 'עין עין' [260] עולה ר"ס כמנין ימרוד [260] .

כִּי אֲזַל מִיהָא בָּתַר יַשְׁרוּתֵיהּ אֲזַל. קשא איך שמשון שהיה גדול הדור והיה גלגול נדב בן אהרן הכהן ע"ה יכשל בכך לילך אחר ישרות עיניו לישא בת אל נכר? גם אומרו כִּי מֵהֳ' הִיא (שופטים יד, ד) איך יהיה רצון מאת ה' שיבעול בת אל נכר? ואם כדי להתגרות בפלשתים לטובת ישראל יהיה על ידי סיבה אחרת, ולמה נעשית הסיבה באופן זה שהוא מגונה מאד? ונראה לי בס"ד דמצינו בדברי המקובלים ז"ל שהביא הגאון חיד"א בחומת אנך בענין שלמה המלך ע"ה איך עלה על לבו לישא נשים נכריות? ואמרו דכונתו היתה כדי לברר ניצוצי קדושה אשר באומות ההם על ידי ביאתו עליהם אך לא כיון בזה על האמת כי בירור ניצוצי קדושה שנעשה בנפילת אפיים הוא שישלח נפשו למדור הקליפות לברר משם ניצוצי קדושה אך הוא הביא אותם נכריות לביתו ועשאם מלכות ועל ידי כך נתגברו ולא נעשה הבירור עיין שם. וכן הענין כאן שיש ניצוצי קדושה בקליפת פלשתים שאי אפשר לבררם מהם אלא על ידי ביאה שיבא עליהם בתשמיש המטה וגם שמשון ע"ה נתכוון לכך כדי לברר ניצוצי קדושה מקליפת פלשתים על ידי ביאתו שיבא על בנותיהם ונתחכם גם כן בדבר זה שהוא ילך אצלם כדוגמת נפילת אפיים ולא יביאם אצלו ועל זה נאמר 'כִּי מֵהֳ' הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים' והתואנה הוא על ניצוצי קדושה להוציא מקליפת פלשתים. אך חסרון אחר היה בזה מצד שמשון כי לא היתה כל כוונתו לשמה כאשר היה אצל יעל עם סיסרא בביאתו עליה אלא היה מעורב עם כוונתו כונה של תאוה גשמית וזרה ומחמת שהיתה תאוה זרה משותפת עם כונתו הטובה לכך נענש בעיניו. בזה יובן הטעם דאמר לקמן שֶׁבֵּרְכוֹ בְּאַמָּתוֹ אַמָּתוֹ שיהיה זַרְעוֹ כְּנַחַל שׁוֹטֵף, והיינו להורות כי מן השמים היה רצון בדבר זה בשביל הבירור. ובזה מובן דברי רבותנו ז"ל במדרש (בראשית רבה צח, יג) שאמר שמשון בעת שצמא למים רבונו של עולם אם אין ביני לבינם [לפלשתים הערלים] אלא המילה, כדאי הוא שלא אפול בידם! ויש להבין למה נקיט מילה, והלא כמה מצות יש בינו לבינם? ובזה ניחא שזכר אבר המילה אשר שם ברכו ה' שיהיה זרעו כנחל שוטף ואם לא היה רצון מן השמים שיקח בתם למה סייעו ברבוי הזרע שלו? ועל כן אין פתחון פה למקטרג עליו בשעת סכנה ההיא מצד שלקח בתם! ואמר מליצה זו שרמז בה על רבוי הזרע שלו שנקרא מים שנתברך בו להיות כנחל שוטף לעת עתה שהוא צמא למים כדי לסתום פה המקטרג.

דִילְדְּלָה אֶת כֹּחוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת לִבּוֹ, דִּילְדְּלָה אֶת מַעֲשָׂיו (שופטים טז, יח) . פירש הרב עיון יעקב ז"ל לשון דלות ועוני. ונראה טעם בזה כיון שהלך אחר עין שלו בדרך הפכפך הפך הדין נהפכו לו אותיות עין לאותיות עני שנעשה עני ודל בשלשה אלה. ונקיט ג' דברים מַ עֲשָׂיו כֹּ חוֹ לִ בּוֹ דראשי תיבות שלהם 'מלך' כי הוא היה שופט שהוא במקום מלך באותו זמן והיא דלדלה אותו בשלשה דברים הרמוזים בשם המעלה והשררה שלו וזה היה לו בשלשה דברים הנזכר מפני שהלך אחר מראה עיניו שיש בהם שלשה גוונים לבן וירוק ושחור. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש בשביל שזאת היתה אשה שלישית לכך דלדלה אותה בשלשה עד כאן דבריו נר"ו.

בִּגְמַר בִּיאָה נִשְׁמְטָה מִתַּחְתָּיו. נראה ודאי דלאו משום הנאתו נצטער אותו צדיק עד גדר ש'תִּקְצַר נַפְשׁוֹ לָמוּת' אלא נצטער על השחתת זרע קודש לבטלה מחמת שנשמטת בגמר ביאה היה זורה הזרע בחוץ. ויליף לה מן וַתְּאַלֲצֵהוּ (שופטים טז, טז) כי האל־ף יתחלף בחי־ת וקרי בה 'וַתְּחֲלְצֵהוּ' מלשון וְחָלְצָה נַעֲלוֹ (דברים כה, ט) כן היא שלפה אותו מעליה מחמת שנשמטה מתחתיו ונשלף האבר מאותו מקום. ונראה לי בס"ד הטעם שהיתה סיבת מיתתו מחמת דבר זה שנשמטה מתחתיו ושלפתו דעל כן צר לו והוכרח לגלות לה הסוד ובזה שלטו בו פלשתים עד שבזה הענין מת, היינו מן השמים רצו להורות בזה דאין לשמשון דין בועל ארמית שקשורה בו ככלב וכמו שאמרו רבותנו ז"ל (סוטה ג:) על פסוק (בראשית לט, י) וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ בעולם הזה לִהְיוֹת עִמָּהּ בעולם הבא, כי זאת הארמית עשתה פיגול דמיוני בזה שתשמט מתחתיו ותתפרד ממנו והיתה מיתתו בסיבה זו להורות כי מיתתו היתה כפרה עליו שנתפרד מן הארמית ולא נשארו כל אותם הנכריות שבעל דבוקים בו ככלב אלא נשאר אותו צדיק נקי בעולם הבא ולא דבקתו הרעה מפני שבאמת הוא מתחלה ועד סופו היה לו כונה לשמה בזה וכאמור לעיל ונתכפר לו עון זה במיתתו ונטהר ונקה לגמרי.

דְבָרִים הָאֲסוּרִים בְּנָזִיר (שופטים יג, ד) . פירש רש"י משרת ענבים וכו' וקשא דברים כאלה לא שייך לקרותם דבר טמא אלא צריך לקרותם דבר אסור? ונראה לי בס"ד כיון דאסורים לנזיר באכילה אסורים גם במגע דאסור ליגע בם כדי שלא ישכח ויאכלם וכמו שאמרו (עבודה זרה נח:) לך לך אמרין לנזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב [תרגום: לך לך אומרים לנזיר, סביב לכרם אל תתקרב] כי דברים אלו מותרים לכל העולם וגם אצל הנזיר היו מותרים מקודם וחיישי רבנן לשכחה לכך אסור ליגע בהם וכיון דאסור ליגע בהם נדמו בזה לדבר טמא שאין האדם נוגע בו כדי שלא יטמא לכך קראם דבר טמא. ויש לרמוז 'טמא' ראשי תיבות ט עם מ יין א סור.

הוּא נִתְאַוָּה לְדָבָר טָמֵא לְפִיכָךְ נִתְלוּ חַיָּיו בְּדָבָר טָמֵא (שופטים טו, יט) . נראה לי בס"ד בטיבותיה משתעי כי מצינו כתוב וַיִּמְצָא לְחִי חֲמוֹר טְרִיָּה (שופטים טו, טו) ואמרו רבותינו זכרונם לברכה במדרש ויחי (בראשית רבה צח, יג) מהו טריה? בר תלתא יומין, רוצה לומר החמור ההוא היה בן שלשה ימים כי טריה בלשון יון שלשה עיין שם. וצריך להבין למה הוצרך ללמדינו שהיה החמור בן שלשה ימים? ונראה לי בס"ד שבו נרמז על חטא שלקח שלשה נשים נכריות דכתיב בהו בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם (יחזקאל כג, כ) אחת בְּתִמְנָתָה (שופטים יד, א) ואחת בְּעַזָּה (שופטים טז, א) ואחת בְּנַחַל שֹׂרֵק (שופטים טז, ד) ושלשתם בשר חמורים בשרם וזה נרמז בְּחֲמוֹר טְרִיָּה שהיה בן שלשה ימים לומר אף על פי שידע הקדוש ברוך הוא שיחטא בשלשה נשים חמורים עשה לו נס בחמור זה. וכאן נברא לו המים בתוך לחי החמור ההוא שהיה בן שלשה ימים שרמוז בו על שלשה נשים נכריות אשר לקח לרמוז בזה אף על פי דהשם יתברך יודע שיחטא בשלשה נשים שבשר חמורים בשרם לא מנע ממנו חיותו במים בעת שהיה צמא אלא ברא לו חיותו! וזהו כונת המאמר אפילו שֶׁהוּא נִתְאַוָּה לְדָבָר טָמֵא אלו נשים נכריות אשר בשר חמורים בשרם עם כל זה נִתְלוּ חַיָּיו המים בְּדָבָר טָמֵא הוא החמור שהיה בו רמז על אלו הנשים אשר נתאוה להם.

חָלְתָה נְבוּאָתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ. נראה לי בס"ד דדריש תיבת לְפַעֲמוֹ (שופטים יג, כה) פועל מ ' דאיתא בזוהר הקדוש יעקב אבינו זכה לבינה בהיותה בסוד מ־ם ומשה רבינו ע"ה זכה לבינה בהיותה בסוד סמ־ך ולכן פועל מ' נרמז על יעקב אבינו ע"ה.

מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה שְׁכִינָה מְקַשְׁקֶשֶׁת לְפָנָיו כְּזוֹג. נראה לי בס"ד הכונה שבא לו כח וגבורה ושפע גדול מאור פנימי ומאור מקיף וזהו כזוג שיש בו דמיון לפנימי ולמקיף ומאחר שהאיר בו אור פנימי ואור מקיף לכך נתגבר על הקליפות ונצח את פלשתים נצחון גדול ושלם.

צָרְעָה וְאֶשְׁתָּאוֹל שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים הָיוּ, וַעֲקָרָן שִׁמְשׁוֹן וּטְחָנָן זֶה בָּזֶה. נראה לי בס"ד אין הדברים כפשוטן אלא הכונה על השרים הממונין על אותם הרים שהיו צריכין תיקון ובירור וזהו עֲקָרָן וּטְחָנָן זֶה בָּזֶה כדי לבררם ולתקנם על דרך וסכסכתי מצרים במצרים. או יובן בס"ד צָרְעָה רמז לקליפת הזכר שהוא הנושך בצרעה כנזכר בדברי רבינו האר"י ז"ל בשערי הפסוקים בתהלים שכל מיתה ויסורין ונזקין באים מן הזכר דקליפה. וְאֶשְׁתָּאוֹל רמז לקליפת הנקבה כי תחלק התיבה לשנים וקרי בה 'אשת אויל' אם תניח חיר"ק באויל ואמר ששבר כח הזכר וכח הנקבה וזהו עֲקָרָן ועוד טְחָנָן זֶה בָּזֶה בסוד הבירור שבירר מהם ניצוצי קדושה.