בן יהוידע על סוטה מג.

'אֹתָם' אֵלּוּ סַנְהֶדְרִין (במדבר לא, ו) . נראה לי דתלמידי חכמים נרמז בתורה ברבוי האת דכתיב אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:) והטעם כי כל עסקו הוא בתורה שהיא בנויה בכ"ב אותיות מן א' עד ת' ולכן דריש אותם על הסנהדרין כי אותיות אֶת רומזים עליהם מצד לימודם ועסקם בתורה ואות מ"ם סתומה רומזת על מצות שהם שלמים במצות בארבעה חלקים שהם מחשבה וכונה ודבור ומעשה. גם עוד דריש אותם על סנהדרין שהם אוֹת של ישראל.

תָּנָא לֹא לְחִנָּם הָלַךְ פִּינְחָס לַמִּלְחָמָה אֶלָּא לִיפָּרַע דִּין אֲבִי אִמּוֹ (שמות ו, כה) . פירוש כי מלאכתו של משוח מלחמה לא היתה צריכה להם באותה הליכה שהם נבררו י"ב אלפים איש על פי ה' והובטחו לשלום ולמה הלך פנחס בסוג משוח מלחמה? אלא כדי ליפרע דין אבי אמו (בראשית לז, לו) . ובזה ניחא מה שפירש וַחֲצֹצְרוֹת (במדבר לא, ו) אֵלּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת ונתרצה שפיר קושיית המהרש"א ז"ל בזה.

לְמֵימְרָא פִּינְחָס מִיוֹסֵף אָתֵי.. מַאי לָאו דְּאָתֵי מִיִּתְרוֹ שֶׁפִּיטֵּם עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה? (שמות ו, כה) . קשא לפי דרש זה למה הכתוב רומז על יתרו בדבר גנות שפיטם עגלים לעבודה זרה דעביד בגיותו והלא התורה צותה (שמות כב, כ) אל תונו את הגר לומר לו זכור מעשיך הראשונים (בבא מציעא נח:) ? ונראה לי בס"ד דרמזה כאן שבחו לומר כל כך אדוק בעבודה זרה הוה ועם כל זה זכה להיות גר קדוש עד שאמר לו משה רבינו ע"ה וְהָיִיתָ לָּנוּ לְעֵינָיִם (במדבר י, לא) כלומר חביב עלינו כבבת עינינו וגם מזרעו עמדו צדיקים עצומים שהיו גדולי ישראל וחד מנהון פנחס איש האלקים.

מִיּוֹסֵף שֶׁפִּיטְפֵּט בְּיִצְרוֹ (שמות ו, כה) . הא דרמז לשון פטפוט ולא אמר זלזל ביצרו, נראה לי בס"ד שרמז לפי דרכו על שם הקדוש הנקרא טפטפיה שבו יהיה לאדם טהרת המחשבה ויוסף הצדיק ע"ה מסתמא היה מתכוין בו ובזה היה ניצול מיצר הרע ומזלזל בו ולכן רמז עליו הכתוב בלשון פטפוט לרמוז נמי על שם הקדוש טפטפיה שהיה נעזר מכוחו לזלזל ביצרו.

אֶלָּא אִי אֲבוּהּ דְּאִימֵּיהּ מִיּוֹסֵף, אִימֵּיהּ דְּאִימֵּיהּ מִיִּתְרוֹ (שמות ו, כה) . הנה לפי חלוקה זו נמצא מה שאמרו שֶׁפִּיטֵּם אֲבִי אִמּוֹ עֲגָלִים לַעֲבוֹדָה זָרָה, היינו רוצה לומר אבי אם אמו ולחלוקה השנית דאמר אִימֵּיהּ דְּאִימֵּיהּ מִיּוֹסֵף הנה מה שאמרו בברייתא לִיפָּרַע דִּין אֲבִי אִמּוֹ, היינו רוצה לומר אבי אם אמו. ולפי זה אמו של פנחס היתה מצד יוסף ומצד יתרו אם כן פנחס יקרא בן ליוסף ויקרא בן ליתרו והיינו מצד אמו שהיתה משניהם וכן נמי מצד אביו אלעזר בן אהרן יקרא בן ללוי ומצד זקינתו אם אביו שהיתה משבט יאודה דהיתה אחות נחשון יקרא בן ליאודה ונראה לי בס"ד לכן נקרא פינחס [208] שהוא מספר ד' פעמים בן [52×4=208] כנגד ארבעה בן שראוי לקרותו מצדדים הנזכר. ונראה לי בס"ד דהפועל הזה שפע פנחס בקנאה זו שהרג לזמרי שבעל נכרית נעשה מהרכבה הזאת אשר נעשית מצד האב ומצד אביו [האם] כי מצד אביו שהיה כהן שהוא בחסד, רחוק הדבר וקשה מאד שיהיה לו אבירות לב כל כך להרוג שתי נפשות חזקות בדקירה אחת, כי מצד החסד יהיה לו רכות לב והוא מצד אבותיו רחוק מאד מן הגבורה וכל שכן מן התוקף שלה ואם כן לא היה יוצא פועל זה מידו אך להיות נתערב עמו צד אמו שהיתה מיתרו דהוה תקיף בגבורה שהיה תחלתו גוי וכומר לעבודה זרה לכך נתעורר בלבו אבירות לב כזאת לדקור שתי נפשות חזקות בדקירה אחת. ועדיין צריך לזה דבר אחר כי היה מקדימו איש אחר בדבר כי היו בישראל אנשים בעלי תוקף וגבורה שהם היו מתעוררים לעשות פועל זה קודם, על כן נתקן דבר זה שהוא יהיה מוקדם בקנאה זו להתקנאות על ביאה אסורה של נכרית מצד אמו שהיה בה תערובת כח מיוסף שפטפט ביצרו ולא קרב לאשה נכרית ובצירוף כל הצדדין האלה יצא פועל טוב זה מיד פנחס וזכה אליו יותר מאחרים. והרי הרכבה זו הנעשית מכל הצדדין הנזכר דומה להרכבה שעושין במשקה המתוק של סוכ"ר שמערבין בו משקה של פרי חמוץ כדי שיהיה מתקבל לשתיה דהמתוק לבדו אינו מקובל לשתיה אצל האדם וגם עוד עושין לו עריבות יותר לבסמו בתתם לתוכו עוד משקה של מי ורדים שיהיה נאה ומתקבל אצל השותה מאד כן הדבר הזה מצד היותו בן כהנים שהם בחסד הרי זה דומה למשקה מתוק של סוכ"ר שאינו מתקבלת שתיה שלו אצל האדם כן הוא להיותו דבק בחסד מצד אבותיו לא היה מתקבל פועל זה של דקירת שתי נפשות חזקות ביחד לצאת מידו אך על ידי תערובת גבורה חזקה שהיה בו מצד אמו דאתיא מיתרו נתקבל פועל זה לצאת מידו דדומה הרכבה זו להרכבת משקה המתוק דמיון כח החסד עם משקה פרי חמוץ דמיון כח הגבורה. ועם כל זה לא היה הפועל הזה ממהר לצאת מתחת ידו קודם לאחרים שהיה להם כח וגבורה אך קדם הוא בפועל הזה לאחרים על ידי תערובת אחר שהיה בו מצד אמו דאתיא מיוסף גם כן אשר הוא פטפט ביצרו ונתרחק מאשה נכרית לכך נתלהבה ונתעוררה בו אש הקנאה להתקנאות על ביאה נכרית יותר מכל איש ישראל והרי זה דומה למשקה הנזכר שנעשה ערב יותר על ידי שעירבו בו מי ורדים ובסמו אותו בהם.

דַּיְקָא נַמִי דִּכְתִיב 'מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל', תְּרֵי מַשְׁמַע (שמות ו, כה) . רש"י ז"ל פירש מדלא כתיב פוטאל. ונראה לי בס"ד דמפיק לה מדלא כתיב לָקַח לוֹ 'בַּת' פּוּטִיאֵל וכיון דאמר בְּנוֹת תרי משמע כלומר לקח שתי בנות ובאמת הוא לקח אחת אלא דזו הבת האחת חשובה כשתים אחת מצד יתרו ואחת מצד יוסף הצדיק ע"ה וכאלו לקח בת מיתרו ובת מיוסף.