בן יהוידע על סוטה ל:

בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא "אָז יָשִׁיר" (שמות טו, א) . פירש רש"י ז"ל כל היכא דתני בו ביום הוא יום שהושיבו את רבי אליעזר בן עזריה לנשיא. ולפי זה צריך להבין למה אמר 'בּוֹ בַּיּוֹם דָּרַשׁ רַבִּי עֲקִיבָא' דמשמע שיש שייכות וצורך לדרשה זו ביום? ונראה לי בס"ד דאיתא בברכות (ברכות כח.) בו ביום בא יהודה גר עמוני לפניהם בבית המדרש אמר להם מה אני לבא בקהל? אמר לו רבן גמליאל אסור! אמר לו רבי יהושע מותר! אמר לו רבן גמליאל: והלא כבר נאמר לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל הֳ' (דברים כג, ד) ? אמר לו רבי יהושע וכי עמון ומואב במקומן הן יושבין? כבר עלה סנחריב ובלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש! אמר לו רבן גמליאל והלא כבר נאמר אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן נְאֻם הֳ' (ירמיה מט, ו) וכבר שבו! אמר לו רבי יהושע והלא נאמר וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל (עמוס ט, יד) ולא שבו! מיד התירוהו לבא בקהל, עד כאן. והקשינו איך התירוהו מהאי טעמא דאפשר לומר ישראל עדיין לא שבו אבל בני עמון שבו, דמנא ליה דשיבתם בזמן אחד תהיה ומאי תליא הא בהא? ותרצנו דילפי כעין גזרה שוה הכא כתיב 'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' והכא כתיב 'שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל' מה התם קאי על לעתיד לבוא דחזינן עד השתא לא שבו, כן עמון קאי על לעתיד לבוא ועדיין לא שבו. נמצא הסכימו ' אוֹתוֹ הַיּוֹם ' דקרא ד'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' קאי על עתיד לבוא וכיון דהסכימו דקאי על עתיד לבוא מוכרח דסבירא ליה כמאן דאמר אין מצות בטילות לעתיד לבוא (נדה סא:) , דאם מצות בטילות לעתיד לבוא מה צורך להודיענו שישיב לעתיד לבוא 'שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן' דמה לנו לדעת בטובה שיהיה לרשעים? אלא ודאי דמצות אינם בטלים לעתיד לבוא! וקא משמע לן בזה לענין דינא כיון דישובו בני עמון נאסרים לבא בקהל ויהיה להם דין קבוע לענין דינא ואוסר מספק שמא עמוני הוא, אבל אם מצות בטילות לעתיד לבוא ליכא האי לאו ד'לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי' ולמאי נפקא מינה אשמעינן שישיב שְׁבוּת בְּנֵי עַמּוֹן? ועל כן הוצרך רבי עקיבה בּוֹ בַּיּוֹם לדרוש האי דרשה של 'וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר' דקודם זה היו דורשין וַיֹּאמְרוּ בעולם הזה לֵאמֹר לעולם הבא ומאחר דעתה מוכח דסבירא ליה כמאן דאמר מצות אין בטלות לעתיד לבוא למאי אצטריך קרא ללמדינו לֵאמֹר לעתיד לבוא? פשיטה כמו דחייבין לומר השירה עתה בעולם הזה כן חייבין לאמר לעולם הבא! ואם כן מה תלמוד לומר לֵאמֹר? לכך הוצרך לדרוש מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה.

שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר", וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר "לֵאמֹר" (שמות טו, א) . קשא כפל הלשון דחזר ואמר וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר 'לֵאמֹר'? ונראה לי בס"ד תרתי קשיא ליה חדא למה נקיט 'לֵאמֹר' ועוד אם ירצה לומר 'לֵאמֹר' למה אמרה הכי דהוה ליה למימר אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַהֳ' ולמה אמר 'וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר' שהם שני מילות באין כאחד במשמעות אחת? ותירץ מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹנִין שִׁירָה אַחֲרָיו שֶׁל מֹשֶׁה, ולכך שינה הכתוב בתיבת לֵאמֹר דנקיט לה אחר תיבת וַיֹּאמְרוּ כדי שנרגיש ביתרון ונדע דאתיא תיבת לֵאמֹר לדרשה הנזכר.

בְּשָׁעָה שֶׁעָלוּ יִשְׂרָאֵל מִן הַיָּם נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לוֹמַר שִׁירָה. יש להקשות אומרו נתנו עיניהם לשון יתר ואין לו משמעות. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מגילה י:) המלאכים רצו לומר שירה ואמר להם הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה?! ומקשים אם כן ישראל איך אמרו שירה? ותרצו שאני ישראל שהנס נעשה בעבורם. אך זה תינח אם נעשה בזכותם אבל אם לא נעשה בזכותם אין כדאין לומר שירה! ותרצו דנעשה בזכותם והיינו בזכות האמונה שהאמינו בהשם יתברך וירדו לים קודם שנבקע לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה (שמות יד, טו) 'דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ' תחלה ואחר כך אתה 'הָרֵם אֶת מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת יָדְךָ עַל הַיָּם וּבְקָעֵהוּ 'והוכחה לדבר זה שנעשה הנס בזכותם הוא שזכו לראות את הנס בעיניהם דכתיב הֳ' לִי בְּעֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְשֹׂנְאָי (תהלים קיח, ז) . ובזה פרשנו (שמות יד, ל) וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם, הוא השר. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה הֳ' בְּמִצְרַיִם, הוא הנס התחתון של מפלת מצרים בים. ועל ידי כך אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַהֳ'. וזהו שאמר נָתְנוּ עֵינֵיהֶם בראיית הנס כדי לוֹמַר שִׁירָה דאם לא היו זוכין לראות הנס בעיניהם לא היו רשאין לומר שירה וכדמצינו במלאכים שמנעם השם יתברך מלאמר שירה, אך כיון דראו הנס בעיניהם דמוכח דנעשה הנס בזכותם לכך רשאין לומר שירה ואין לחוש למה שאמר מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה. ובאופן אחר נראה לי בס"ד אומרו 'נָתְנוּ עֵינֵיהֶם' דאמרו רבותינו זכרונם לברכה הטעם שאמרו שירה לשון נקבה ולא אמרו שיר לשון זכר מפני שעתיד להשתעבד אחרי זה בשעבוד מלכיות אבל לעתיד שאין שעבוד עוד אחר הגאולה אז יאמרו שיר לשון זכר דכתיב שִׁירוּ לַהֳ' שִׁיר חָדָשׁ (תהלים צו, א) . וזהו שאמר נָתְנוּ עֵינֵיהֶם לראות ברוח הקודש בגליות שיהיה להם אחרי זה כדי לוֹמַר שִׁירָה לשון נקבה ולא שיר לשון זכר ובסה"ק 'אבן שלמה' על שיר השירים דף ה' פרשתי מאמר זה באופן אחר ושם פרשתי בס"ד כמה פסוקים יעוין שם.