בן יהוידע על שבועות לו.

תַּרְתֵּי לָמָּה לִי. כתב הריטב"א קשא לי מאי קושיא דהא תרי עובדי הוון? ויש לומר אתלמודא שואל למה ליה לאתויי תרווייהו ואיכא דכוותא בפרק קמא דבתרא (בבא בתרא ז.) דמייתי תרי עובדי ומקשי בגמרא היינו הך והא תו למה לי וכו' עיין שם. ונראה מה דמדמי הריטב"א הא דמכלתין להך דבתרא לא דמיא כלל, דהתם בתרי עובדי מייתי הוראה דרב חמא דאמר בדינא מעכב ולהכי מקשי 'תרי למה לי' כיון דתרוויהו הם דברי רב חמא מה שאין כן הכא בעובדא קמייתא שמעינן דעתו דרב יהודה בלבד שהקפיד בכך אבל לא ידענו דעתו של רב כהנא אם הסכים גם הוא כדברי רבו להקפיד ולהכי מייתי עובדא אחריתי דמשמע שגם רב כהנא דעתו כן להקפיד ואם כן חזרה הקושיא לדוכתא מאי מקשי 'תרתי למה לי'? ויש להדחק דסבירא ליה סגי בעובדא קמייתא כיון דרב כהנא תלמידו של רב יהודה אמרינן מסתמא גם הוא הודה לרבו בדבר זה והסכים עמו דהא שתק וקבל דבריו. ברם הרב ברוך אנגיל הקשה מאי משני הוה אמינא הני מילי במתניתין אבל בקראי אימא לא מכנינן דאם כן לימא מעשה השני דוקא ולא לימא הראשון עד כאן לשונו. ונראה לי בס"ד דאי הוה מייתי מעשה השני דוקא הוה אמינא דההוא מרבנן לא היה קורא לפני רב כהנא פסוקי תהלים בלבד אלא קורא פסוק אחד כולו ואומר עליו הדרשה שיש לדרוש בו באופנים שונים דכך היה מנהגם כמו שאמרו על רב דהוה פסיק סדרא קמיה דרבי וכנזכר ברש"י ז"ל ורב כהנא לא אמר לו 'כנה' על גוף הפסוק (תהלים נב, ז) דאין לחוש ולהקפיד בקריאת הפסוק ורק אמר לו על הדרשה שרוצה לדרוש עליו דודאי בתוך הדרשה יאמר מילות אלו 'יִתָּצְךָ' או 'יַחְתְּךָ' וכופלה בתוך דברי הדרשה כמה פעמים ועל זה הזהירו 'כנה'. לכך מסדר תלמודא הביא תרי עובדי דהשתא אמרינן ודאי קים למסדר התלמוד בהאי עובדא דההוא מרבנן הוה בקראי בלבד ולא היה ההוא מרבנן אומר הדרשה של הכתוב הוא בעצמו אלא היה אומר הפסוק בלבד ורב כהנא אומר הדרשה שלו ונמצא דאמר לו כנה על אמירת פסוק בלבד דאם נפרש דהוא מרבנן הוא עצמו היה אומר הדרשה ואמר לו כנה בשביל דברי הדרשה תיקשי אמאי הביא תרי עובדי אלו שהם ענין אחד.