בן יהוידע על שבועות יח:

כָּל הַפּוֹרֵשׁ מֵאִשְׁתּוֹ סָמוּךְ לְוִסְתָּהּ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים (ויקרא יא, מז) (ויקרא יב, ב) . נראה לי בס"ד טעם לזה מה שכתב הגאון חיד"א ז"ל במסכת נדה הטעם שהכל שמחין בזכר ואפילו המלאכים והכל עצבין בנקבה מפני כי פתוי הנחש הטיל זוהמא בחוה יותר מאדם ולכן הזכר זוהמתו מועטת שהיא הערלה אשר גם זו תקצץ ותעקר ביום שמיני ללידתו ולכן עצבין בנקבה מפני שזוהמתה מרובה שהיא בדם נדה שהוסת בא תמיד לה עיין שם. ואם כן זה הפורש מאשתו סמוך לוסת של דם נדה שהוא בורח מזוהמת הנחש שהוא דם הנדה דחושש פן יכשל ויטמא בו ח"ו על כן מדה כנגד מדה נותן לו הקדוש ברוך הוא בן זכר שאין בו זוהמא כל כך שגם המעט שבו שהוא הערלה עומד להגזז ביום שמיני ו'כל העומד להגזז כגזוז דמי' (נזיר נא.) דנמצא הזכר הוא כלי טהור.

כָּל הַמַּבְדִּיל עַל הַיַּיִן בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים. נראה לי בס"ד אותיות 'יַּיִן' המלוי שלהם כמו אותיות הפשוט שהם גם כן עולין מספר יַּיִן דהוא"ו שבתוך נו"ן אינו יוצא במבטא ולכן זה המבדיל על היין שתוכו דומה לברו יזכה מדה כנגד מדה דהולד היוצא ממנו יהיה זכר כמותו. וְהָא דְּזוֹכָה לְדָבָר זֶה בְּיַיִן שֶׁל הַבְדָּלָה , מפני דיין של הבדלה הוא נתקן לכבוד שבת שהוא בסוג זכר שמשפיע להבדילו מן ימי החול שהם בסוג נקבה שנשפעים מן השבת שהוא זכר כי כל משפיע נקרא זכר וכל נשפע נקבה ולכן זוכה לבנים זכרים שהם משפיעים ולא נקבות שהם נשפעים. ועוד נראה לי בס"ד מספר זָכָר [227] יתר על מספר נְקֵבָה [157] שבעים כמנין יַיִן [70] ולכן המבדיל על היין שמספרו שבעים זוכה לבן זכר שהוא נוסף על נקבה מספר שבעים. ועוד נראה לי בס"ד היין ניתן לזכרים ולא לנקבות כמו אמרו בגמרא דכתובות (כתובות סה.) אין פוסקין יינות לאשה עיין שם ולכן זה שעשה מצוה מן המובחר ביין יזכה לבנים זכרים שהיין יפה להם.

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר: בָּנִים רְאוּיִן לְהוֹרָאָה. הכונה שיכונו על האמת לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא וידוע כי כיון האמת הוא 'סוֹד הֳ' לִירֵאָיו' (תהלים כה, יד) וידוע נכנס יין יצא סוד (סנהדרין לח.) כי יַיִן [70] עולה מספר סוֹד [70] לכן זה דעביד מצוה מן המובחר ביין זוכה להוראה שיכוין על האמת מכח סוֹד הֳ' שעולה מספר יין וזהו נכנס יין לכוס של הבדלה יצא סוד להמבדיל שיכוין על האמת.

כָּל הַמְקַדֵּשׁ אֶת עַצְמוֹ בִּשְׁעַת תַּשְׁמִישׁ, הַוְיָן לוֹ בָּנִים זְכָרִים (ויקרא יא, מד) . נראה לי בס"ד דהמקדש עצמו בשעת תשמיש הרי מחליש כח תאותו וממעט אותה וכיון דתאותו מועטת שוהה בפליטת הזרע דאז תהיה אשתו מזרעת תחלה וקיימא לן (נדה לא.) אשה מזרעת תחלה יולדת זכר דכתיב אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר (ויקרא יב, ב) .