בן יהוידע על שבועות טו:

אֵין בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בַּלַּיְלָה (במדבר ט, טו) . נראה לי בס"ד הטעם כי הלילה רמז לגלות ולכן אין בונין בית המקדש בלילה להורות להם דאל יאיצו לדחות את השעה לבנות בית המקדש בזמן שהם בגלות וכמו שנאמר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ (שיר השירים ג, ה) אי נמי הטעם משום דכתיב לֹא תַחְסֹם שׁוֹר בְּדִישׁוֹ (דברים כה, ד) וכמו שאמרו (ירושלמי פאה ח, ח) דאין נותנין צדקה בלילה שזה דבר נגדיי לחיצונים ששליטתם בלילה.

שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבְצִלְצָלִים. נראה לי בס"ד טעם לשלשה מינים אלו דידוע אותיות מנצפ"ך הם ה׳ גבורות שהם מתמתקים על ידי השיר אך אותיות מ"ם פ"ה הם סוד הֶבֶל ומתמתקים על ידי שיר בפה שהוא הבל אבל אותיות נצ"ך דמנצפ"ך הם סוד מעשה שהם מתפשטים בזרוע וכף ואצבעות והם מתמתקים על ידי שיר במעשה שהם כלי זמר ולכן אמר 'שִׁיר שֶׁל תּוֹדָה' שהיא בפה נעשה גם כן על ידי מעשה של ג' מינין שהם כנורות נבלים צלצלים דראשי תיבות שלהם 'כנץ' [ כִּ נּוֹרוֹת בִּ נְבָלִים צִ לְצָלִים] כסדרן תחלה כ"ף ואחריו נו"ן ואחריו צד"י.

וְאוֹמֵר "אֲרוֹמִמְךָ הֳ' כִּי דִּלִּיתָנִי" (תהלים ל, ב) . קשא למה אינו מתחיל מפסוק הראשון (תהלים ל, א) שהוא מִזְמוֹר שִׁיר חֲנֻכַּת הַבַּיִת לְדָוִד? ונראה לי כי מזמור זה אנחנו אומרים כל יום בסוף הודו בשחרית קודם 'הֳ' מֶלֶךְ' וגם כן אין אומרים מפסוק ראשון אלא מתחילין מן 'אֲרוֹמִמְךָ הֳ' כִּי דִּלִּיתָנִי' וכתבתי במקום אחר הטעם דאיתא בספר חסידים (דף עז:) כי המזמור הזה הוא דברי הניצוצות העולים כל יום מן העשיה והם אומרים כך ולכן גם אנחנו אומרים אותו כמותם ולכן צריך לכוין בעשר הויו־ת שבו עשר נקודות המיוחסים לעשר ספירות יעוין שם. וכתב הרב המקובל מהר"י קאפיל ז"ל בסידור שלו שיש בזה המזמור מן אֲרוֹמִמְךָ עד הסוף צ"ב תיבות כמנין הוי־ה אדנ־י עם הכולל לרמוז לחיבור הוי־ה אדנ־י ויש במזמור הזה עשרה הויו־ת כנגד עשר ספירות ונקודותיהם כל הוי־ה כפי ניקוד המיוחס לספירה שלה ושם ההוי־ה העשירית היא כנגד מלכות לכן היא בלי נקוד וכל המזמור הזה רומז על דברי הניצוצות שנבלעו בקליפות וכשיוצאים בכל יום אומרים שירה עד כאן לשונו. ועוד כתוב בסידור הנזכר מטעם זה יש במזמור הזה י"א פסוקים מן פסוק אֲרוֹמִמְךָ עד הסוף כמנין ו"ה עד כאן עיין שם. ולפי זה מובן הטעם מה שאין אומרים בכל יום פסוק ראשון כי אלו הפסוקים הם באים בחשבון התיבות ובחשבון הפסוקים בכיוון ואם יאמרו פסוק ראשון אבד חשבון מצד הפסוקים ומצד התיבות ולכן מזה הטעם נמי אין אומרים פסוק ראשון 'כְּשֶׁמּוֹסִיפִין עַל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת' יען כי בתוספת זו יהיה עליית ניצוצות מאותה הקרקע שמוסיפין על העיר ועל העזרות דהקרקע מתעלית בזה התוספת וכיון דמתעלת יהיה ממנה עליית ניצוצות ואז אותם הניצוצות שעולים אומרים שירה זו ומתחילים מן אֲרוֹמִמְךָ כי זה המזמור מן אֲרוֹמִמְךָ הוא שירה של הניצוצות כאמור לעיל ולכן גם התחתונים אומרים אותה השירה של ניצוצות כאשר הם אומרים ומתחילים מן אֲרוֹמִמְךָ.