בן יהוידע על שבת ט

לֹא יֵשֵׁב אָדָם לִפְנֵי הַסַּפָּר סָמוּךְ לְמִנְחָה עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל. מקשים הוה ליה למימר לשון קצרה 'לֹא יִסְתַּפֵּר אָדָם'? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן אפילו לפני הספר שהוא בעל אמנות זו דאין דרכו להשתמש בזוג אחד ומסתמא יש לו שלש וארבע עם כל זה לא פלוג רבנן! מיהו עיינתי בספרי הפוסקים וראיתי שיש פלוגתא בזה, דיש מתירים היכא דיש לו שנים או שלשה זוגים ויש אוסרים, ואם כן תירוץ שכתבתי לא יהיה אלא רק לפי סברת האוסרין. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דאי הוה תני 'לֹא יִסְתַּפֵּר אָדָם סָמוּךְ לְמִנְחָה' הוה אמינא דאיירי במסתפר בביתו במספרים שיש לו בביתו, ובזו תמצא לפעמים שאינה מחוברת היטב במסמר ולכך חוששין שמא ישבר הזוג, אבל אם מסתפר לפני ספר שאומנתו בכך זה ודאי מספרים שלו מחזק אותה היטב במסמר, מפני שהוא עוסק בה תמיד ולא חיישנן שמא ישבר הזוג, לכך נקיט לִפְנֵי הַסַּפָּר לרבותא דגם בזה אסור משום דלא פלוג רבנן. אי נמי נראה לי בס"ד נקיט כן משום סיפא דקתני וְאִם הִתְחִילוּ אֵין מַפְסִיקִין, ופרשו בגמרא מֵאֵימָתַי הַתְחָלַת תִּסְפֹּרֶת? אָמַר רַבִּי אַבִּין: מִשֶּׁיָּנִיחַ מַעֲפֹרֶת שֶׁל סַפָּרִים עַל כְּתֵפָיו, ולכן אי הוה תני 'לֹא יִסְתַּפֵּר אָדָם' הייתי מפרש דאיירי במסתפר בביתו ולהכי חשיב לה בסיפא להנחת מעפורת על ברכיו התחלה דאיכא טרחא בהזמנתה והכנתה. אך לפני הספר שהמעפורת מזומנת ותלויה בחנותו אין הנחתה על ברכיו חשיבה התחלה, לכך נקיט לִפְנֵי הַסַּפָּר דגם בזה אם התחיל להניח המעפורת על ברכיו חשיב התחלה וְאֵין מַפְסִיקִין.