בן יהוידע על שבת פה.

מַאי דִּכְתִיב: (דברים יט, יד) "לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים" גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַּסִּיג. יש להקשות למאי אצטריך לפרש דבר זה שאמר 'גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַּסִּיג' והלא דבר זה הוא מפורש בכתוב להדיה, דכתיב לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים, ודי לומר כן מַאי גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים? אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי וכו' ונראה לי בס"ד כי פשטיה דקרא משמע דבא לומר על 'גְּבוּל ' שיש בֵּין קַרְקַע שֶׁלְּךָ לְבֵין קַרְקַע רֵעֲךָ 'לֹא תַּסִּיג' אלא תהיה עושה כפי שיעור שֶׁגָּבְלוּ הָרִאשׁוֹנִים, ולפי זה נפקא מינה אם עוסק בקרקעותיו בלבד, דאין צריך לעשות הרחקה על פי הגבול שגבלו הראשונים מאחר דהכל שלו, אדם רשאי בשלו ואף על פי שהוא מכחיש באלו הנטיעות לנטיעות אחרים, ולא בא הכתוב להזהירו אלא רק על אשר בינו לבין רעהו. אך באמת הש"ס מפרש שהכתוב בא להזהירו גם על קַרְקְעוֹתָיו , והכי קאמר לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, כלומר גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רֵעֲךָ הם הָרִאשׁוֹנִים שהיו גם כן בני אדם כמותך, שלא היו נביאים ולא עשו גבול ההרחקה בנבואה או ברוח הקודש, אלא רק עשו מדעתם וחכמתם אַל תַסִּיג, וחזר ופירש הכתוב מה הוא גבול רעך, ואמר זה הוא הגבול שֶׁגָּבְלוּ הָרִאשׁוֹנִים, ולפי זה הכתוב איירי גם בקרקעות של האדם שכולו שלו שגם כן מזהירו לעשות גבול ההרחקה שגבלו הראשונים, ולכן הביא הש"ס תחלה ראש הפסוק בלבד שהוא אַל תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ, וקאמר עליה גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ הָרִאשׁוֹנִים לֹא תַסִּיג, רצונו לומר רעך קאי על הראשונים שחידשו זה הגבול. ונראה לי דקרו להו רִאשׁוֹנִים בשביל שהיו קודם מתן תורה, וקא משמע לן אף על פי שחדשו דבר זה מדעתם וחכמתם צריך לשמוע להם.