בן יהוידע על שבת פא:

רַב חִסְדָּא וְרַבָּה בַּר רַב הוּנָא, הֲווּ קָאַזְלֵי בְּאַרְבָּא אָמְרָה לְהוּ הַהִיא מַטְרוֹנִיתָא: אוּתְבַן בַּהֲדַייְכוּ, וְלָא אוּתְבוּהָ. נראה לי דודאי לא היו הם הַמַּלָּחִים דְבְּאַרְבָּא אלא ודאי היו שם מַּלָּחִים, והחכמים ההם שכרו כל הארבא לעצמן, שלא היה יכול בעל הארבא להושיב אדם אחר בלי רשותם, ולכן הגויה בקשה מהם שיתנו רשות שתשב עמהם. וראיתי להגאון חיד"א ז"ל במראית העין שהביא טעם בשם הרב עיון יעקב ז"ל שלא רצו שתשב עמהם, משום דסבירא ליה כרב בפרק במה מדליקין (שבת לב.) דלא אזיל בארבא בהדי גוי דילמא מפקיד דיינא עליה [דילמא מיפקיד נכרי דינא על חטאיו ומתפיסנא בהדיה] , וכתב דיש להרגיש בזה דסתם אַרְבָּא הוא שְׁרַב הַחוֹבֵל וגם הַמַּלָּחִים גוים יעוין שם. ונפלאתי על דברי הגאון ז"ל לפי זה גם על אַרְבָּא דנקיט הש"ס גבי רב לימא 'סתם ארבא רב החובל והמלחים גוים' ואיך קאמר לא אזיל רב בארבא 'בהדי גוי'? וכמו שתאמר בהאי ארבא תאמר בההיא ארבא! ומאי קשיא ליה בדברי הרב עיון יעקב ז"ל? אך באמת אין זה מוכרח דסתם ארבא המלחים הם גוים, דאפשר בימיהם היו עוסקים בזה ישראלים גם כן. ועוד אפילו נימא שהיו גוים הנה הם אין להם סכנה במים כי המלחים יודעים לשוט בטוב, ואם תטבע הארבא לא יסתכנו, יען כי הארבא דנקיט הש"ס הכא והתם לא היתה בים הגדול אלא היתה בנהרות דחדקל ופרת ששם היו דרים רבנן הנזכרים, ובאלו הנהרות אין פחד וסכנה למלחים, ורב קפיד על גוים אחרים שיורדים לתוך הארבא דילמא מפקד דינא עליה ותטבע הספינה כדי שיטבע הוא, אבל גבי המלחים לא שייך זה, כי לא ינזקו אם תטבע הספינה ולא אכפת להו.

אָמְרָה לְהוּ: מַאי אַעָבִיד לְכוּ, דְּלָא מְקַנַּח לְכוּ בְּחַסְפָּא וְכוּ'. עיין להרב חיד"א ז"ל בפתח עיניים מה שכתב בשם הרב עיון יעקב ז"ל ומה שכתב על דבריו יעוין שם [ז"ל פתח עינים שם: ומ"ש מאי איעביד לכו וכו' כתב הרב עיון יעקב וז"ל אף על גב דבאמת הועיל הכשוף לקשור הספינה לא יכלה לעשות כשוף בגופן עד כאן דבריו. וצריך להבין לפירושו ממה נפשך אי ידעה שהם על ידי מה שאמרו התירו הספינה אם כן מאי קאמרה הגם דלא הוו זהירין בהני מילי יגדל נא כח חכמתם לבטל כשופיה? ואי לא ידעה שניתרה הספינה מכח מאי דאמור ואף על גב דנקשרה מעט זמן מעצמו ניתר הכשוף דהוו זהירין בדברים האלו, אם כן מי דחקנו לפרש שרצתה לעשות בגופן כשוף? לא כי אלא על כשוף לקשור הספינה קאמרה דאי לא הוו זהירי הוה מצלח בידה! ולי ההדיוט אפשר עוד לומר דיש כשוף דאף מכשף לא יוכל להתירו אלא העושה בעצמו כדמוכח בירושלמי פרק ד' מיתות דר' אליעזר ור"י ור' עקיבא עלו למסחי בהדין דימוסון דטבריא חמיתון חד מיאני אמר מה דמר ותפשתהון כיפה וכו' מי נפיק אר"י מה דמר ותפס יתיה תרעא וכו' שרון מה דעבדתון א"ל שרי ואנן שריין. משמע דלא היה יכול להתיר אלא העושה. ואפשר דהזהיר בהנך מילי יוכל להתיר כל כשוף בחכמתו וז"ש 'מאי אעביד לכו' כלומר דאם לא נזהרתם לא הייתם יכולים להתיר הכשוף שאני עשיתי ואין להאריך.] ונראה לי דכונת הרב עיון יעקב ז"ל פשוטה דודאי אזהרתן בשלשה דברים אלה לא יועיל שלא ישלוט הכשוף אספינה, כי אם רק יועיל שלא ישלוט בגופן, אך כונתה לומר שאם לא היו נזהרים בשלש אלה היתה עושה להם כשוף לקשור אותם שלא יוכלו לעשות שום פעולה, כי יתבטלו כוחותיהם ואז לא יהיו יכולים לעשות דבר להתיר הכשוף שתעשה בספינה לקשור אותה.