בן יהוידע על שבת כג.

כָּל הַשְּׁמָנִים יָפִים לִדְיוֹ, וְשֶׁמֶן זַיִת מִן הַמֻּבְחָר. נראה לי בס"ד טעם לזה דידוע הרגיל בשמן זית מתחכם, ומרגלא בפומייהו דאינשי לומר אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת מה שאין כן בעל פה, ולכן שמן זית המחכים הוא יפה גם לאותיות בכתיבה שהאדם יתחכם בקריאתם יען כי שמן ה"ס [הוא סוד] חכמה. ונראה לי בס"ד רמז לדבר דידוע יו"ד חכמה, לכן די"ו שהוא אות יו"ד טוב לו השמן זית שה"ס [הוא סוד] חכמה. ומ"ש לְגַבֵּל אוֹ לְעַשֵּׁן הנה העלוה מפירוש רש"י ז"ל שהביא מתשובת הגאונים ענין העישון, מעשנים כלי זכוכית בעשן שמן זית עד שמשחיר וגורר השחרירות ומייבשן ונותנו לתוך הדין, אבל הגיבול הוא מעשן הזכוכית בשאר שמנים יהיה מה שיהיה, וגורר השחרירות ומגבלם בשמן זית ומייבשו בחמה וממחהו ונותנו לתוך הדיו.