בן יהוידע על שבת יג.

מַעֲשֶׂה בְּתַלְמִיד אֶחָד שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה, וְקָרָא הַרְבֵּה, וְשִׁמֵּשׁ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים הַרְבֵּה, וּמֵת בַּחֲצִי יָמָיו וְהָיְתָה אִשְׁתּוֹ נוֹטֶלֶת תְּפִלָּיו. הקושיא ידועה הלא כל טענתה היתה מעסק התורה ולמה נטלה התפילין עמה? ועוד יש להקשות אומרה שָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה ואין זה סדר הלימוד, דהוה ליה למימר קָרָא הַרְבֵּה וְשָּׁנָה הַרְבֵּה? ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל במנחות המניח תפילין מאריך ימים שנאמר (ישעיהו לח, טז) הֳ' עֲלֵיהֶם יִחְיוּ, וכתבנו בחדושינו דאיירי במניח כל היום שעושה טפי מחיוב, גם ידוע מ"ש רבותינו ז"ל על פסוק (משלי ג, טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, למיימינים בה אֹרֶךְ יָמִים איכא וכל שכן עֹשֶׁר וְכָבוֹד, ולמשמאילים עֹשֶׁר וְכָבוֹד איכא אֹרֶךְ יָמִים ליכא. ופירשו הראשונים ז"ל מיימינים שלומדים תורה לשמה, משמאילים שלא לשמה. ובזה מובן הטעם שהייתה נוטלת תפיליו, דבלאו הכי יש להשיב על טענת דהיה לומד שלא לשמה דהיינו בשביל אֹרֶךְ יָמִים, משום דכתיב בה (דברים ל, כ) כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ, וכיון שהוא מתכוין לכך הוה ליה שלא לשמה ולכך לא היה לו אֹרֶךְ יָמִים, לכך היתה נוטלת תפיליו שהיה מניחם כל היום שיספיק זה לזכות לְאוֹרֶךָ יָמִים מחמת כן, וזהו הוכחה שלא היה לומד תורה אלא לשמה, דאי משום אֹרֶךְ יָמִים הא יש לו זה מחמת תפיליו ולא אצטריך ללמוד תורה בשביל זה. והנה ראתה בדעתה שעדיין יש להשיב על דבריה ולומר אולי היה לומד תורה בשביל עֹשֶׁר וְכָבוֹד, דהיינו שיקראוהו רבי ויעטרוהו בזהובים בשביל רוב חכמתו והו"ל תורה שלא לשמה, ולכך לא זכה לְאוֹרֶךָ יָמִים מכוחה, לכן נתחכמה לומר בטענתה בַּעֲלִי שֶׁשָּׁנָה הַרְבֵּה וְקָרָא הַרְבֵּה שהקדימה לימוד המשנה שהוא תורה שבעל פה ללמוד המקרא לומר אף על פי ששנה הרבה ונעשה תלמיד חכם מארי דתלמודא עם כל זאת לא עזב לימוד המקרא, שהיה דרכו ללמוד מקרא גם כן ואם הוא כל כונתו בעסק לימודו כדי להתחכם שיקראוהו רבי ויעטרוהו בזהובים למה ילמוד מקרא שאין מוסיף חכמה וחריפות מן גרסת המקרא? והיה לו ללמוד תורה שבעל פה דוקא כדי שעל ידי רוב לימודו בה יוסיף חכמה ודעת, ואז ממילא יוסיף כבוד וממון שיכבדוהו ויעטרוהו בזהובים כפי ערך רוב חכמתו, אלא ודאי הוא כל לימודו לשם שמים ולכן גם אחר ששנה הרבה בתורה שבעל פה עודנו מרבה בלימוד המקרא גם כן! ועוד הוסיפה לומר שמש תלמיד חכם הרבה דגם כן זו הוכחה דאינו רודף אחר הכבוד. ועוד נראה לי בס"ד שלקחה תפיליו כדי שלא יאמרו לה אף על פי שעסק בתורה הרבה לא היתה מחשבתו וכונתו רצויה, שלא היה לו יראת שמים בקרבו ולכן לא הגין עליו זכות התורה, לכך לקחה תפיליו שהיה לובשם כל היום כולו והם הוכחה על יראת שמים, כמו שכתבו הראשונים ז"ל טעם תפילין של ראש כנגד המוח ושל יד כנגד הלב, כדי שנשעבד המחשבה שבמוח והכונה שבלב לעבודת הבורא יתברך, ואם כן תפילין אלו שהיה מניחם כל היום מוכח שלא היתה מצוה זו אצלו כמו מצות אנשים מלומדה, ומעשיו יעידון שהיה לו יראת שמים, וממילא משמע דמחשבתו וכונתו בעסק התורה היה לשם שמים וראוי שיגין עליו זכות התורה להאריך ימים.