בן יהוידע על שבת קל.

עִיר אַחַת הָיְתָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָיוּ מֵתִים בִּזְמַנָּם. נראה בס"ד הטעם דאמרו רבותינו ז"ל במדרש (באוצר המדרשים עמוד רכב) שבת שקולה כנגד כל התורה, ומילה נמי שקולה כנגד כל התורה, ולא ידענו מי גדולה, אך ממה שראינו שמילה בזמנה דוחה שבת נמצא מילה גדולה משבת, משל לאשתו של מלך ואשתו של המשנה שהיו מהלכין בעגלות ביחד ולא היו יודעין מי זאת הגדולה, כיון שבאו לגשר נדחית עגלה של אשת המשנה, וידעו בבירור אשר ראשונה היא אשתו של מלך עד כאן, ולכן אותם שֶׁהָיוּ עוֹשִׂים כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר להביא כלי המילה מגולין שנודע בזה מילה בזמנה דוחה שבת, בזכות זה הָיוּ מֵתִים בִּזְמַנָּם , והואיל ואמר במילה בְּדָמַיִךְ חֲיִי לכך הועיל זכות זה לענין החיים שלהם. ועוד נראה לי בס"ד הטעם, דידוע מה שכתב רבינו האר"י ז"ל (בשער טעמי המצות) בסוד המילה שיש ע"ח אורות חסדים בענין שלשה הויו"ת, אך השמונה אורות הם מכוסים והשבעים הם מגולים, ואלו השבעים המגולים נמשכים על ידי המילה, ונרמזו באותיות 'מל' ד מ י ל ה שהוא מספר ע', וזה סוד (בראשית כא, ח) בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת יִצְחָק, ודרשו רבותינו ז"ל 'הִגָּ' 'מֵל', שחילוק אותיות 'הג' שהם ח' אורות המכוסים מן אותיות 'מל' שהם שבעים אורות מגולים עיין שם. ואמרתי בס"ד לכך כלי המילה נקרא אזמל שהוא 'אז' 'מל', אז הוא ח' אורות המכוסים, ו'מל' ע' אורות המגולים, נמצא באזמל שהוא כלי המילה נרמזו בו אורות המכוסים ואורות המגולים, ולהכי סבירא ליה לרבי אליעזר שיביא הכלי שהוא האזמל מגולה משום חיבוב מצוה מפני שבו נרמזו אורות המגולים גם כן. וידוע קצבת חיי אדם הם שבעים וזו מיתה בזמנה, ולכן בזכות חבוב מצוה שהיו עושין כרבי אליעזר, להביא האזמל שבו רמוז שבעים אורות המגולים היו מתים בזמנם שהוא שבעים שנה.

כָּל מִצְוָה שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם בְּשִׂמְחָה כְּגוֹן מִילָה. נראה לי בס"ד כי המילה היא באות ברית קודש שבו יש רמז לאותיות 'וה' כי הַגִיד עצמו הוא דוגמת וא"ו, והעטרה שבו היא אות ה"א כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל. נמצא באות ברית קודש ששם עושין מצות המילה יש רמז לאותיות 'וה' שהם לשון שמחה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (איכה רבתי א, לב) בין וי לוה ניצול רבן יוחנן בן זכאי. נמצא מצות המילה קבלו עליהם לעשותה במקום המורה על השמחה, לכך עושין אותה בשמחה.

רָבָא אָמַר: שֶׁלֹּא יִישָׁן בָּהֶם. יש להקשות בשלמא אזהרה של הֲפָחָה קשה לעמוד בה, שאין זה בידו, כי אולי יבא לו הפחה בעל כרחו, אך שֵׁינָה בידו היא ואינה קשה כל כך, כי מי זה גוברת השינה עליו ביום והתפילין לובש ביום? ונראה לי בס"ד לא שֵׁינָה ממש בלבד, אלא אבזריה דשינה גם כן, שהוא הסח הדעת דהוא חשוב כמו שינה, וזה דבר קשה הוא.

שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת רוֹמִי שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּל הַמַּנִּיחַ תְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ, יִקְּרוּ אֶת מוֹחוֹ. מן פשט המאמר נראה דלא גזרו אלא על של ראש ולא על תפילין של יד, וצריך טעם לזה? ונראה לי בס"ד כי בתפילין של ראש כתיב (דברים כח, י) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם הֳ' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ, ותניא אמר רבי אליעזר, אלו תפילין שבראש. לכך הקליפה צרה עיניה יותר בתפילין של ראש שהוא המטיל מורא על אומות העולם. או יובן בס"ד על פי מה שנאמר בגמרא (חגיגה ה:) דהראה אותו המין לרבי יהושע בן חנניה קמי קיסר, עַמָּא דְּאַהַדְרִינְהוּ מָרִיהּ לְאַפֵּיהּ מִינֵיהּ, והראה לו רבי יהושע בן חנניה עוד ידו נטויה עלינו! ולכן לא גזרו על שם יד דְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה עָלֵינוּ, אבל על של ראש בחושבם דהדר מרייהו אפי מנייהו, לכן אומרים 'לא יאות לכם להתקשט במצוה של הראש' וכיון דלא גזרו על של יד לכך אֲחָזָן בְּיָדוֹ כדי שיחשוב ההגמון שהוא תפילין של יד, וכיון דאמר לו מַה זֶה בְּיָדְךָ , שרצה לעיין ולראותו אם הוא של יד או של ראש, השיב לו כַּנְפֵי יוֹנָה שסמך על הנס. ונראה לי דיפה כיון לקראו כַּנְפֵי יוֹנָה , דידוע שהארבעה בתים עם הארבע פרשיות שבתוכם רומזים לבחינת י"ה דשם הוי"ה, וראש וסוף י וֹנָ ה שהם דוגמת כְּנָפַיִם הם אותיות י"ה. ונראה לי בס"ד דבזה הנס נעשה לו שתי הצלות, כי אם לא היה הנס היה מתחייב בשתים, א' על שעבר על גזרת מלכות שלבש תפילין, וא' על ששחק בזה הקסדור שאמר לו שהם כַּנְפֵי יוֹנָה, והיינו שהגין עליו שם י"ה שהוא שני אותיות שהם חו"ב [חכמה ובינה] שהם סוד התפילין הבתים והפרשיות ובזה ניצול שני הצלות, ולזה אמר כַּנְפֵי יוֹנָה ולא אמר כְּנַף יוֹנָה.