בן יהוידע על שבת קכט:

דְּנָפֵק בֵּיהּ זִיקָא וּשְׁמֵיהּ 'טִבּוּחַ'. נמצא כיון שקבלו התורה ביטלו את זִיקָא דשמיה 'טִבּוּחַ'. ונראה לי בס"ד התורה נקראת טוֹב, וגם יש בה ח' דרגין כשר ופסול טמא וטהור חייב וזכאי אסור ומותר, הרי י בה ח' פעמים טוֹב שכל חלק משמנה דרגין הנז' נקרא טוֹב, וזהו ח' טוֹב אותיות 'טִבּוּחַ' , ולכן בקבלת ישראל התורה שהיא ח' טוֹב בטלו את הטבוח. גם עוד יש לומר דאיתא בספרי רבינו האר"י ז"ל דבתורה נתקן הרוח לכך ביטלו כחו של אותו זִיקָא שהוא רוּחַ, ונראה לי להכי קרו ליה 'טִבּוּחַ' ולא קרו ליה 'טוֹבֵחַ' כדי שתחזור משמעות הטביחה עליו עצמו שהוא יהיה טִבּוּחַ וְנֶהֱרַג.

רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ: הַאי מַאן דְּעָבִיד מִלְּתָא, לִיטְעוֹם מִידִי. יש להקשות מאי קא משמע לן באומרו דְּאַמְרֵי תַּרְוַיְהוּ ? ונראה לי דאיתא בחולין (דף פד.) אמר רבי אלעזר בן עזריה מי שיש לו מנה יקח לפסו ליטרא ירק, עשרה יקח לפסו ליטרא דגים, חמשים מנה יקח לפסו ליטרא בשר, וכל זה דוקא מערב שבת לערב שבת, ואמר רב צריכין אנחנו לחוש לדברי זקן להסתפק במזונות קלים, ואמר רבי יוחנן: רב ממשפחת בריאים הוה, אבל כגון אנו, מי שיש לו פרוטה בתוך כיסו ירצנה לחנוני ולא יסגף עצמו בעינוי יעויין שם. נמצא רב דעתו להתנהג האדם בסיגוף הרבה, על כן אם שמואל לבדו היה אומר זה היינו אומרים להיותו רופא הפליג בדברים אלו כדי להחריד לבבות בני אדם שיהיו נשמרים לנפשותם, ולכך הפריז לומר מקילין לו מזונותיו מן השמים, אך החידוש הוא דרב נמי קאמר דבר זה עם שמואל, ולפי זה מוכח דלא נאמרו דברים אלו על דרך ההפלגה.

רְבִיעִי דְּהוּא אַרְבָּעָה בַּחֹדֶשׁ. נמצא רביעי דשבוע צריך שיהיה בארבע מיני עתים, שהם ארבעה לחודש, ו'יד' לחודש, ו'כד' לחודש, וגם צריך שיהיה שלשה ימים אחריו ולא יותר. וצירוף כל חלוקות אלו הם מספר 'מה' כמנין 'אָדָם' [קכט:] שהם ארבעה ו'יד' ו'כד' ושלשה. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב (בראשית ט, ו) שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ, רצונו לומר שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם הוא דם דהקזה, אם יהיה בָּאָדָם רצונו לומר ימים הנזכרים הרמוזים במספר אדם, הרי זה ראוי דָּמוֹ של מקיז יִשָּׁפֵךְ משום דעביד סכנה.

כָּל הָאָמוּר בְּפָרָשַׁת תּוֹכֵחָה, עוֹשִׂין לְחַיָּה בְּשַׁבָּת. נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב (ישעיהו כו, ט) כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ יֹשְׁבֵי תֵבֵל, מִשְׁפָּטֶיךָ הם תוכחות, אלו למדו מזה צֶדֶק שהם הלכות שקוראים 'צֶדֶק'. ומה שאמר מִכָּאן שֶׁמְּיַלְּדִין אֶת הַוָּלָד בְּשַׁבָּת נראה לי בס"ד דמפיק לה מן יתורא דביום, דהוה ליה למימר 'בְּהֻלֶּדֶת אוֹתָךְ' ואמר 'בְּיוֹם' לומר על שבת שהוא יום יחידי שאין לו זוג ביומי השבוע.