בן יהוידע על סנהדרין עא.

הַיָּשֵׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ, תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים קְרָעִים (משלי כג, כ) . נראה בס"ד הכונה לרמוז אם תקרע אות ת' של ' תּ וֹרָה' לשנים יהיה ר' ר' ותקרע אות ר' של 'תּוֹ רָ ה' לשנים יהיה ק' ק' הרי אותיות 'רק' שיהיה רק מלמוד הגרסה ורק מלמוד העיון ותקח אות ו' ד'תּ וֹ רָה' ותקרענה לשני חלקים שהם 'בד' ותקח אות ה"א ד'תּוֹרָ ה ' ותקרענה לשני חלקים שהם 'אד' הרי יהיה מזה אותיות אבד ד' רצונו לומר אָבַד ממנו כל ד ' חלקים של למוד הפרד"ס [פשט, רמז, דרש, סוד] .

וּמִדְּקוֹל בָּעִינָן שָׁוִין, מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינָן שָׁוִין (דברים כא, יח) . קשה מאי תליא הא בהא? ונראה לי בס"ד אעיקרא דמלתא צריך לבאר מה טעם יש בדבר זה שהצריכה תורה שיהיו שוין בקולם? ונראה הענין הוא שזה בן סורר ומורה החמירה תורה בעונשו מפני שהתורה ציותו במורא אביו ואמו והוא עבר על מורא של שניהם בבת אחת שייסרו אותו שניהם ביחד ועבר על דברי שניהם וכיון דעבר על שתי מוראות ביחד ענשו חמור שנענש בעונש כפול. אך איך יצוייר שיעבור על שתי מוראות ביחד בבת אחת דאם שניהם עומדים ומצוים אותו הלא תרי קלי לא משתמעי ואיך יהיו בבת אחת? דבשלמא אם היה המצוה אותו אביו שהוא גם כן רבו ועבר הרי זה עבר על שתי מוראות בבת אחת כי המדבר ומצוה הוא גוף אחד אך אב ואם הם תרי גופי לכן לא חייבתו תורה אלא אם כן יהיו אביו ואמו שוין בקולם דהשתא בעת שאביו עומד ומדבר עמו ומצוהו נדמה לבן כאלו גם אמו מדברת עמו בעת שמדבר אביו ונמצא שזה עובר על שתי מוראות ביחד דדמי כאלו אביו והוא רבו גם כן מצוה אותו דעבר על שתים בבת אחת. ולכן גזרת הכתוב כאן שיהיו אביו ואמו שוים גם במראה וקומה דכיון שהם שוים בשלשה קול ומראה וקומה נמצא נדמה לו בעת שמדבר אביו עמו כאלו גם אמו מדברת עמו ולכן ענשו חמור דעבר על שתי מוראות הבאים כאחד, ולכך אמר ' מִדְּקוֹל בָּעִינָן שָׁוִים מַרְאֶה וְקוֹמָה נַמִּי בָּעִינָן שָׁוִים ' דבאמת כיון דחשבינן ליה דעבר על דברי אביו ואמו בבת אחת לא סגי בהשוואתם בקול בלבד אלא צריך שיהיו שוין בקול ומראה וקומה דאז על ידי השואתם בשלשה הנזכרים נחשב שבעת שאביו מצוה ומתרה בו כאלו גם אמו מדברת עמו בעת ההיא ביחד דנחשבים אביו ואמו כמו גוף אחד. ברם הוה קשיא לי לכאורה איך יתכן שיהיו אביו ואמו שוים בקולם, והלא אמרו בגמרא דיבמות (יבמות פ:) בסמנים של סריס חד מנייהו שקולו לקוי שאינו ניכר בין איש לאשה וכן חד מסימני איילנית שקולה עבה ואינה נכרת בין אשה לאשה? ושוב ראיתי דאין זו קושיא כי עיינתי שם בגמרא דקאמר אתמר סימני סריס רב הונא אמר עד שיהיו כולן רבי יוחנן אמר אפילו באחד מהן, וקאמר בגמרא לכולי עלמא היכא דהביא שתי שערות אינו סריס אלא רק בנמצאו בו כל הסמנים עיין שם, ואם כן כאן איירי בהביא שתי שערות ורק בענין קולם שוין דיכולים להוליד. וראיתי להגאון בעל עיון יעקב שכתב על דברי הברייתא שאמרה ' לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת ' וזה לשונו בש"ס איתא מדבעינן קול ומראה וקומה שוה לכך לא היה ולא עתיד להיות, שמעתי בשם גדול אחד משום דסימני סריס ואיילונית אם האיש קולו כאשה או להפך לכך לא היה ולא עתיד להיות כיון דעד כאן אחד מהם עקר עד כאן לשונו. ונתפלאתי על הגאון בעל עיון יעקב ועל אותו גדול איך נעלם מהם דבר זה שהבאתי לעיל מן הגמרא באותו הדף דקאמר להדיה ביש לו שתי שערות כולי עלמא לא פליגי דאינו סריס אלא עד שיהיו כל סמני הסריס מצויים בו, וכן הוא בטור ושולחן ערוך (סימן קעב) ואם כן שפיר משכחת לה דקולו שוה לאשתו ומוליד משום דלית ביה שאר סמנים וכדכתיבנא לעיל.

לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת (דברים כא, יח) . הקשה הרב עיון יעקב ז"ל הוה ליה למימר 'לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה' עיין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דאדם הראשון קיים קודם החטא כל המצות ברוחניות ולעתיד אחר תחיית המתים יקיימו ישראל כל המצות ברוחניות ואין דעתינו משיג עתה איך יתקיימו ברוחניות מאחר שעדיין לא הגענו למדרגה זו של העתיד לבוא עד כאן דבריו. ובזה מובן דנקיט ' וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת ' לרמוז גם לעתיד אחר התחיה כשיקיימו כל המצות ברוחניות לא יקיימו מצוה זו דכיון דבגשמיות אין לה קיום גם ברוחניות אין לה קיום.

וְלָמָּה נִכְתָּב? דְּרֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. קשה אם כן יכתוב כמה דברים דלא שייכי בפועל ורק יכתוב כדי לקבל שכר בדרשה? ועוד שמע מינה דעבדי על מנת לקבל פרס! וצריך לומר בס"ד דאיתא בזוהר הקדוש פרשת בלק (זהר חלק ג קצז:) בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו ע"ה לכתוב פרשת בן סורר ומורה אמר לו משה מאריה דעלמא שביק דא אית אבא דעביד כן לבריה? אמר לו כתוב וקבל אגרא, את ידעת ואנא ידע יתיר מה דאת חמי עלי ההוא עובדא דרוש קרא ותשכח בההיא שעתא רמיז קודשא בריך הוא ליופיא־ל רבנא דאורייתא ואמר למשה אנא דרשנא להאי קרא כתיב (דברים כא, יח) כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ דא קודשא בריך הוא דכתיב הֳ' אִישׁ מִלְחָמָה (שמות טו, ג) בֵּן דא ישראל, סוֹרֵר וּמוֹרֶה דכתיב כִּי כְּפָרָה סֹרֵרָה סָרַר יִשְׂרָאֵל (הושע ד, טז) , אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ דא קודשא בריך הוא וכנסת ישראל וכו' עיין שם. נמצא נכתבה פרשה זו כדי לדרוש ממנה מוסר לישראל שלא יבטיחם יצר הרע בטענות של הבל לומר בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים יד, א) ואין האב מכלה בניו מן העולם והא אשתכח כהאי גונא גבי בן סורר ומורה דסוקלים אותו בבית דין על פי דברי אביו ואמו, והנה אמרו רבותינו ז"ל שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה (משנה אבות ד, ב) פירוש אדם דורש בדברי תורה לפני אחרים הנה הדברי תורה שדורש היא מצוה ויש לו שכר שנשמעים דבריו לאחרים ועושים מצוה מכח דבריו נמצא יש לו מצוה זו שעושים אחרים מחמתו וזהו שכרו. וכן כאן דרוש פרשה זו דבן סורר ועל ידי כך ילמדו מוסר ישראל ממנה ויעשו תשובה ואז תקבל שכר היא מצות התשובה שיש לך זכות שבעבורך נעשית אצל ישראל.