בן יהוידע על סנהדרין ע:

מְלַמֵּד, שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד . קשא מהיכא מפיק לה 'שֶׁכְּפָאָתוֹ אִמּוֹ עַל הָעַמּוּד' ודילמא הלקתו בהיותו יושב על כסאו או היה עומד לפניה? ונראה לי בס"ד משום דכתיב 'מַשָּׂא אֲ‍שֶׁר יִסְּרַתּוּ אִמּוֹ' (משלי לא, א) כלומר עשתה לו משא חדש שנשאה אותו בעת אשר יסרתו והיינו 'שֶׁכְּפָאָתוֹ עַל הָעַמּוּד' דאז היה העמוד נושא אותו ואם בהיותו יושב על כסאו או עומד לפניה לא עשתה לו היא משא חדש עתה. ועדיין צריך להבין למה בחרה ללקותו על העמוד? ונראה לי בס"ד על פי מדרש משלי דאותו היום נתקרב תמיד של שחר בארבע שעות כיצד עשתה בת פרעה כמין סדין וקבעה בו צורת כוכבים ומזלות ופרשה אותו למעלה ממטתו וכל זמן שהיה שלמה רוצה לעמוד היה רואה אותם הכוכבים והיה ישן כי חושב עדיין לילה עד שישן עד ארבע שעות והמפתחות של בית המקדש תחת מראשותיו ויראים לגשת אליו להקיצו עד שבאה אמו ובאותו היום נתקרב תמיד של שחר בארבע שעות עד כאן. ונראה לי שעשתה הסדין ההוא על ידי כשוף של אחיזת עינים שנראה לעיניו כך ובזה מובן הטעם שכפאתו על העמוד והלקתו שרמזה לו על שלשה עמודים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים (משנה אבות א, ב) ואתה בטלת היום עמוד אחד של עבודה שנתעכב עד ארבע שעות נמצא חטאת בעמוד אחד של העולם לכך כפאתו על העמוד והלקתו.

כָּל הַנָּשִׁים שֶׁל בֵּית אָבִיךָ, כֵּיוָן שֶׁמִּתְעַבְּרוֹת, שׁוּב אֵינָן רוֹאוֹת פְּנֵי הַמֶּלֶךְ, וַאֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא לִי בֵּן מְזֹרָז וּמְלֻבָּן (משלי לא, א) . נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) בהיות האב מזדווג עם אשתו אז מכח האב נמשך אור מקיף בבן והזריזות תהיה מהמשכת אור מקיף ומכח האם נמשך אור פנימי בבן עיין שם. ונראה בת שבע דחקה ונכנסה לעסוק בתשמיש עם בעלה כל זמן עיבורה כדי לחזק בעובר כח אור מקיף מצד האב ובזה יהיה מזורז ומלובן כי הזריזות תהיה מן אור מקיף, גם כל לובן הוא מן אור מקיף בסוד לבונה זכה האמור בסמני הקטורת. ובזה יובן בס"ד דברי המדרש במשלי 'מַרְבַדִּים עָשְׂתָה לָּהּ' (משלי לא, י) זו בת שבע שיצא ממנה שלמה שהיה מרוקם ב'שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן' כלומר 'מַרְבַדִּים' היא המטה של תשמיש עשתה לה שדחקה ונכנסה ביד חזקה ולא מפני תאוה ח"ו אלא כדי שיצא שלמה מרוקם ב'שֵׁשׁ' אור מקיף 'וְאַרְגָּמָן' אור פנימי. ונראה לרמוז אותיות ' וּמֶה בַּר נְדָרָי ' במלואם כזה וי"ו מ"ם ה"י בי"ת רי"ש נו"ן דל"ת רי"ש יו"ד [2109] יעלה מספרם ב' אלפים וק"ט כמנין 'שאלה יהא לי בן זריז ומלובן ומלא בתורה והגון לנביאות' [אולי כזה: בִּשְׁאֵלָה יְהֵא לִי בֵּן זָרִיז וּמְלוּבָּן וּמְמוּלָא בַּתּוֹרָה וְהָגוּן לַנְּבִיאוּת=2109] גם אותיות ' וּמַה בַּר בִּטְנִי ' במלואם כזה וי"ו מ"ם ה"י בי"ת רי"ש בי"ת טי"ת נו"ן יו"ד [1996] עולים מספר אלף תתקצ"ו כמנין אֲנִי דָּחַקְתִּי וְנִכְנַסְתִּי שֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן מְזוֹרָז וּמְלוּבָּן [1995] .

הַכֹּל יוֹדְעִין שֶׁאָבִיךָ יְרֵא שָׁמַיִם הָיָה, עַכְשָׁיו יֹאמְרוּ: אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ! (משלי לא, א) . נראה לי בס"ד מה שתולים זה הענין של היין בה, דידוע דבת שבע היתה חוה ודוד המלך ע"ה אדם הראשון וחוה סחטה ענבים והכשילה את אדם הראשון ביין ולכן אומרים אמו שקלקלה באותו גלגול ביין גרמה לו לקלקל עתה ביין. ועדיין צריך להבין תיבת 'עַכְשָׁיו' מה ראה לשלול בזה? ונראה לי בס"ד כי מקודם שהיה שונאים לאביך אפשר לשנאתם עמו יתלו בו אך עכשיו שכבר עשה השם יתברך נס של אות השערים שבו נתברר דאביך צדיק גמור דאז גם שונאי אביך נשחרו פניהם כשולי קדרה כנזכר בגמרא, אם כן לא ימצא מי שיתלה באביך אלא הכל יאמרו ' אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ ' אפילו השונאים של אביך כי זה המעשה אשר יסרתו אמו היתה אחר אותה מעשה שהכניס הארון לבית קודש קדשים כנודע גם אמרה עכשיו רצונו לומר קודם ששגית ביין שהכל משבחים אותך לא יתלו הטוב בי ורק עכשיו בעת קלקול תולין ואומרין אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ. גם אפשר לחבר ולקשר דבריה זה בזה יחד כי ' מַה בְּרִי ' רצונו לומר שיאמרו 'אִמּוֹ גָּרְמָה לוֹ' יען שיש לה עילה לתלות הסרחון בי מפני כי אתה ' בַּר בִּטְנִי ' שדחקתי ויחשבו דבר זה לעזות וחציפות דאין יודעים שכונתי לשם שמים ואם תאמר אולי בזווג הראשון שנתעברתי בך לא היה לי כונה לשם שמים? לזה אמרה וּמֶה בַּר נְדָרָי וכו' והנדר היה קודם העיבור וכל שכן בליל העיבור.

מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם מַשְׁכִּימִין לְפִתְחוֹ, יִשְׁתֶּה יַיִן וְיִשְׁתַּכֵּר? (משלי לא, א) . נראה לי בס"ד אותיות יַיִן במלואם כזה 'יוד יוד נון' יהיה מהם 'נד נד וי וי' רצונו לומר נָד מעולם הזה נָד מעולם הבא וַי בעולם הזה וַי בעולם הבא, וכל זה כאשר יתנהג בשתיית היין לאחור, כן הקריאה הזאת של 'נד נד וי וי' היא נקראת לאחור, ולזה אמר מִי שֶׁכָּל רוֹזְנֵי עוֹלָם, 'כָּל' דייקא בין של עולם הזה בין של עולם הבא, איך ישתה יין וישתכר דאזיל ביה לאחור ולא לפנים כי השכרות תהיה על ידי שיחזור כח היין בבטן לאחור וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל על פסוק כִּי יִתֵּן בַּכּוֹס עֵינוֹ יִתְהַלֵּךְ בְּמֵישָׁרִים (משלי כג, לא) דאז גם אותיות יַיִן במלואם יהיו אצלו נקראים לאחור ולא לפנים.