בן יהוידע על סנהדרין סג:

עָשָׂה דְּמוּת יִרְאָתוֹ וּמַנִּיחוֹ בְּכִיסוֹ (הושע יג, ב) . היינו להראות כי ממונו בא לו ממנו. ומה שאמרו ' דּוֹרוֹן גָּדוֹל הִקְרִיב לוֹ יָבוֹא וְיִשַּׁק לוֹ ' משמע דרוצין מהם שיבאו וישקו את עבודה זרה וכונתם בזה לקלקל על ידי הנשיקה יותר מקלקול הקרבה כי קלקול הנשיקה הוא במקום גבוה יותר וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל בענין הערב רב שהיו מנשקין את העגל.

אַף חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה, בִּקֵּשׁ אָבִיו לַעֲשׂוֹת לוֹ כֵּן, אֶלָּא שֶׁסָּכְתָה אִמּוֹ סָלָמַנְדְּרָא (מלכים ב' יז, לא) . פירש רש"י באחז מצינו כתוב 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' (מלכים ב' טז, ג) ולא מצינו לו בן אלא חזקיהו עיין שם. ואף על גב דבדברי הימים (דברי הימים ב' כח, ג) כתיב 'וַיַּבְעֵר אֶת בָּנָיו בָּאֵשׁ' ועוד שם כתוב 'וַיַּהֲרֹג זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם אֶת מַעֲשֵׂיָהוּ בֶּן הַמֶּלֶךְ' (שם פסוק ז׳) הנה בודאי היה לו בנים חוץ מחזקיהו וכונת רש"י לומר, לא מצינו לו בן אחר מותו כי אם חזקיהו כי אחד נהרג והשאר הבעיר אותם באש ולכן מה שנאמר 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' קאי על חזקיהו שהוא בנו הנשאר יחיד לו. גם אמר 'בְּנוֹ' פירש בנו הידוע שהוא יורש העצר שלא נשאר לו אחר. ברם מקשים דמהאי קרא שאמר 'גַם אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר בָּאֵשׁ' משמע שרצה לשרפו לֵאלֹהֵי סְפַרְוָיִם שהוא שריפה ממש ד'הֶעֱבִיר' משמע יותר שהעבירו למולך ושם לא יש שריפה ממש כדי שתצטרך אמו לסוך אותו בסלמנדרא? ונראה לי בס"ד דמוכרח לומר מה שנאמר 'אֶת בְּנוֹ הֶעֱבִיר' הוא עבודה של סְפַרְוָיִם שיש בה שריפה שהוא העבירו כדי לשרפו אך מחמת הסיכה לא נשרף דאם העברה זו היתה למולך אינו חייב בזה כדי שיגיד הכתוב עון זה עליו, דהא איתא לקמן (דף סד:) העביר כל זרעו פטור שנאמר 'מִזַּרְעֲךָ' (ויקרא יח, כא) ולא כל זרעך, על כן ודאי האי העביר באש היינו דהעבירו לשרפו שהיתה עבודה זו של סְפַרְוָיִם וניצול על ידי הסגולה שעשתה לו אמו.